בין חורף לקיץ

רביעיית אביב בביקור אצל שוברט וברהמס / גיורא גרשטיין

אמש (29.2.15) ביקרתי במוזיאון תל אביב, בו התקיים קונצרט של רביעיית אביב המהוללת בליווי חברים. בתכנית: הרביעייה אופוס 132 של בטהובן ושישיית המיתרים השנייה של ברהמס, אם כי כבר בהמתנה לקונצרט נשמעו שמועות כי תוכנית הקונצרט שונתה בשל אילוצים בלתי צפויים.

לפני הקונצרט התקיימה הרצאה של המוזיקולוגית ענת שרון, אשר במהלכה הוצגו תולדות היצירות (ואז התברר כי אכן בטהובן התחלף בשוברט ו-132 במוות והעלמה) ומוטיבים ביוגרפיים ומוזיקליים באותן יצירות, תוך כדי מתן מקטעים קצרצרים על מנת להמחיש את הדברים (רק חבל שמשני הרמקולים, רק אחד עבד וגם זה קולו צרם כהוגן).

שאלה טובה היא אם מוזיקה זקוקה להסברים או להקדמה, אך במידה וכן, שרון עשתה עבודתה על הצד הטוב ביותר. ההרצאה הייתה קצרה, ממוקדת, מעניינת, הומוריסטית וברורה וניתנה בשפה קולחת ועשירה. מצער שמעטים בלבד מבאי הקונצרט טרחו להקדים ולהאזין להרצאה, אך המלצתי שלי – בפעם הבאה, הקדימו מעט. לא יזיק לכם הדבר כלל.

קודם הקונצרט עצמו, עלה לבדו הכנר הראשון, סרגיי אוסטרובסקי, וביקש להתנצל בפני הקהל ולהסביר מדוע היה עליהם לשנות את התוכנית לאלתר ולמצוא צ'לן מחליף מעכשיו לעכשיו. חושב אני זאת לזכות הרביעייה שראו לעצמם חובה להסביר לקהל את שהתרחש.

קודם שאתאר הקונצרט עצמו, הרי שאומר כי לדעתי התוכנית נבנתה בטעם רב – בראשיתה יצירה קיצית מלאת חום, רגש ועידון של מלחין הנחשב לעיתים קרובות כמלחין רציני, ואילו בהמשכה יצירה חורפית מלאת ניגודים, קודרת ואף מיסטית של מלחין אחר, הנחשב לעיתים מזומנות כמלחין חייכני.

אף על פי כן, בבצעם את שישיית המיתרים השנייה של ברהמס, אם כי חשתי חמימות בצליל ורגש בביצוע, עדיין היה זה צליל מעט דהוי ורגש מוחלש משהו. אמנם המוזיקאים ניגנו כראוי כל אחד בנפרד, אך חסרה לי מעט תחושת לכידות ביניהם, גם אם האזינו היטב זה לנגינתו של האחר. בנקודות לא מועטות ניכר היסוס "רגע, ומה עכשיו?"

ברגעים מסוימים, כמו בפרק השני – הסקרצו, ניכרה נגינה טובה ואף מעולה, אך ברגעים אחרים, במיוחד בפרק השלישי האיטי והרביעי החותם, במיוחד בחלקים התובעים רב קוליות (ומי כברהמס לא יוותר על פוליפוניה בכל מקום ניתן?), נשמע כאילו העברת הקולות נפגמת וחסרה מעט אותה דינאמיקה שקטה המובילה יצירה נפלאה זאת אל עבר סיומה. היה זה ביצוע סביר ואף טוב, אך לא יותר מזה, לדאבוני. ראוי בכל זאת להזכיר את צלילו הנפלא של אוסטרובסקי ואת ניסיונו ההרואי כמעט לגרור את כל החבורה אחריו.

לאחר ההפסקה, הוצג סרטון קצר המספר את סיפור הצטרפותה להרכב של הוויולנית הצעירה והמוכשרת להפליא, נואמי ביילוברודה (Noémie Bialobroda) ובדיעבד היה זה אינטרמצו נעים ומרגיע לפני הדרמה הסוערת של היצירה השנייה בקונצרט.

במוות ובעלמה, אם כי ניגנה אותה רביעייה ממש, דומה שחלה מטמורפוזה שלמה. הביצוע היה הדוק, דינאמי ומלוכד. ראוי לציון כאן הצ'לן המחליף עופר קנטי, ששילובו בהרכב היה כה הרמוני, עד שלא ניתן היה אף להרגיש כי הוא מנגן עימם ימים ספורים בלבד. יצירה חורפית זאת דורשת מנגניה מתח בלתי פוסק, עומק אינטלקטואלי ופסיכולוגי לא מועט ואתגר טכני לא קטן – ורביעיית אביב עמדה בכל אלה בכבוד, אם כי פה ושם (בעיקר בפרק הרביעי) ניכרו רגעי היסוס בלתי מוסברים, שאמנם לא הפריעו את מהלכה של היצירה, אך החלישו מה את האפקטיביות הרגשית של יצירתו של העלם הצעיר הרואה מרחוק את המוות, הממתין לו בציפייה.

לפיכך – המלצה על התכנית הקרובה של הרביעיה במוזיאון, שתתקיים בסופ"ש הבא (7.2) ובה רביעיות מאת היידן (אופ. 64 מס' 5) וברהמס (אופ' 51).

רביעיית אביב בסדרת מופת א' במוזיאון ת"א, 29.1.15. סרגיי אוסטרובסקי, יבגניה אפשטיין – כינור; נוֹאֶמי ביאלוברודה – ויולה, עופר קנטי – צ'לו. אורחים: לוסיה ברנאדיץ׳ – ויולה; פליקס נמירובסקי – צ׳לו. בתכנית: ברהמס – שישיה מס' 2; שוברט – רביעיה מס' 14 "המוות והעלמה".