music4awhile

ראשי » Uncategorized » בוכים – סיפור אהבה

בוכים – סיפור אהבה

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

לה רונדינה – לה טרוויאטה הקומית של פוצ'יני / ורד ברקת

תענוג לגלות, ששכיית החמדה "לה רונדינה" (הסנונית), נכנסת לרפרטואר של בתי האופרה ברחבי העולם, לאחר שידורים חוזרים ונשנים של אותן אופרות של פוצ'יני, כגון טוסקה, טורנדוט או מאדאם באטרפליי. בשנים האחרונות הועלתה "לה רונדינה" בבתי אופרה של ליגת הקיסוס – במטרופוליטן בניו יורק ובקובנט גארדן בלונדון. השנה מגיעה יצירת מופת זו לגרמניה, לאיטליה ולישראל.

ההפקה, בבימויו הפשוט והישיר של ניקולא ז'ואל, ממקמת את הגיבורים בשנות ה-20 של המאה שעברה, והתפאורה היפה בסגנונות אר-נובו ואר-דקו, מצליחה ליצור עולם קסום, מפתה, נוגה ופריזאי. ללא נקודות מפנה הזויות ודרמטיות, ללא בעלי חיים פרי דמיונו הקודח של הבמאי ובלי כל בימוי אולטרה-מודרני / יורו-טראשי, מתמקדת אופרה זו בסיפור אהבתם הכן של שני אנשים המגיעים מעולמות שונים, וכמנהג הווריזמו, הסוף צפוי מראש. כל שנותר הוא ליהנות מהמוזיקה ומהאווירה המיוחדת.

בראש ובראשונה הכימיה בין צוות הזמרים עובדת. אין תחרות וכל אחד משלים את השני. הקולות בהכללה נהדרים, ותמיד מחמם את הלב לראות זמרים מחו"ל ששבים לעבוד באופרה הישראלית. שני הזוגות המתוארים בעלילה מהווים מעין אגו ואלטר-אגו; אורליה פלוריאן הייתה מצוינת ושוברת לב כיצאנית הצמרת מגדה. היא בנתה דמות נשית המודעת לגורלה העצוב ובמקביל פיתחה צדדים רומנטיים ואופטימיים ששימרו את התקווה. שירתה המרגשת, בעת פרידתה מאהובה, העלתה דמעות בעיני הצופים.

הטנור זורן טודורוביץ' מילא את תפקיד מאהבה רוג'רו בנאיביות הנדרשת מצעיר המגלה לראשונה את העיר הגדולה. המעניין הוא שהתפקיד הגברי הבולט באופרה זו ניתן דווקא למשורר פרונייה (Prunier), והטנור מריוס ברנסיו (Brenciu) בקלילות ובנעימות שמר כמטוטלת על ההרמוניה בין שני הזוגות. הילה בג'יו הייתה נהדרת כליזט המשרתת: היא תמיד גונבת את ההצגה.

התפאורה, בעיצובו של אציו פריג'ריו, יצרה אווירה שונה בכל מערכה. ניכר שחלו אילוצים בהתאמתה לבמת האופרה בתל אביב, אולם התמרון העצים את תחושת המלכוד של הדמויות: אם במערכה הראשונה אנו מצויים בסלון ביתה "הבורגני" של הגיבורה, לכודים בתוך עמודים רחבים ובציורי קיר של קלימט, עבור מי שהתגעגע לסצינות ההמון ולאווירה הבוהמית הפריסאית של "לה בוהם", מבחינה מוזיקלית ומבחינה פיזית, אנו כמעט נחנקים במערכה השנייה במועדון בולייה. בהפקה המקורית היו שתי קומות. על הבמה התל-אביבית, כל חברי המקהלה מקיפים את הסולנים בקומה אחת.

העיצוב המזהיר והמואר של התקרה ושל חלונות הזכוכית במערכה השלישית, מאדיר את הניגוד בין תחושת החופש והשמש המסמאת בריוויירה הצרפתית ובין הסוף הבלתי נמנע של קץ הרומן. האהבה הגדולה השוררת בין מגדה ובין רוג'רו תיכשל בשל הכתם בעברה אשר לא יוכל להיטהר על ידי השמש. מגדה תיאלץ לוותר על האהבה ותשוב אל רמבלדו הבנקאי העשיר (ולדימיר בראון בהופעה אצילית ומרשימה) התומך בה כלכלית.

מקהלת האופרה הייתה בתחילה מעט מפוזרת, כצפוי בסצינת המון, אולם ככל שהתקדם הערב, היא התלכדה תחת שרביטו של פרדריק שאזלן והרטיטה את הלב. הניצוח הרגיש והאינטליגנטי של שאזלן מהווה סיבה מספיק טובה לרוץ לראות את "לה רונדינה" באופרה הישראלית. הוא יודע להפיק לא רק את המוזיקה המכשפת של פוצ'יני, אלא גם הנאה וקתרזיס.

"לה רונדינה" – האופרה הישראלית – תל אביב-יפו – חזרה גנרלית. התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. מקהלת האופרה הישראלית. מנצח: פרדריק שאזלן. מנצח מקהלה: איתן שמייסר. במאי: ניקולא ז'ואל. במאי מחדש: סטפן רוש. תפאורה: אציו פריג'ריו. תלבושות: פרנקה סקוורצ'אפינו. תאורה: ויניצ'ו קלי (יאקופו פאנטאני). מגדה: אורליה פלוריאן. ליזט: הילה בג'יו. פרונייה: מריוס ברנסיו. רוג'רו לסטוק: זורן טודורוביץ', רמבלדו: ולדימיר בראון. זמרים נוספים ורקדנים. המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב, 7.1.2015.

 


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: