לביים את באך

שירית לי-וייס על בארוק מעודכן / עמיר קדרון

שירית לי וייס, במאית, שחקנית וזמרת. למדה בביה"ס בוכמן–מהטה ובברוקלין קולג'. עבדה עם האופרה הישראלית, האקדמיה י-ם, בוכמן-מהטה, תז' חיפה, הסינפונייטה ב"ש ועוד.

איך קרה שהחלטת לגייס את באך לרשימת עלה ירוק?

אין ספק שקנטטת הקפה היא יצירה מבריקה שגם באופייה הדרמטי יש משהו בועט ושנון, וכראוי לכל יצירה קלאסית – בעיקר כזאת שמבוצעת רבות – יש צורך לתת אינטרפרטציה רלוונטית.

באך בזמנו התייחס למנהג מאוד ספציפי וחדש יחסית של שתיית קפה, ולכן מעבר הזמן כמובן הכרחי כאן, שכן מה עניין שתיית קפה מופרזת לחיינו היום? אבל מבחינה דרמטית, העניין הוא לא הקפה אלא האג'נדה הפמינסטית והרצון החופשי של הבת.

שנות השישים הן תקופה מלאה בקונפליקטים מעניינים בין דורות, הפער בין דור ההורים לילדים הוא עצום. בחרתי יחד עם אהוד שפירא – זמר הבס והיוזם של כל הפרוייקט וגם של הקונספט – למקם את העלילה שם על התפר שבין עישון שמבטא רצון חופשי, לבין המצוקה והשתיה המופרזת של האב, כך שלעניינינו גם הצביעות משחקת תפקיד: הנושא שהוא התמכרות בא כאן לידי ביטוי דווקא מהצד של האב המטיף.

הקנטטה ביסודה לא יועדה לבמה; מה נדרש על מנת ״להסב״ אותה לאופרה? 

במקרה הזה, בגלל האופי האורטורי, בחרתי לתת תפקיד נוסף לכנר שהוא בעצם גם הברמן, והאב באריות שלו שופך את ליבו בפניו. כמו כן נגן הצ'מבלו הוא בעצם בן זוגה של הבת, נער פרחים גם הוא.

יש אתגר שונה בעבודה עם מוזיקאים שאינם זמרים (ועל כן אולי פחות מיומנים במשחק)?

בהחלט, בעיקר בפרוייקט הזה בו גם מהנגנים בעצם נדרש לשחק, אבל יש לנו קבוצה מאוד מיוחדת שאוהבת להשתולל…

באופן כללי לגבי עבודה עם זמרים, בתהליך העבודה אני לא מוותרת על אמינות ועל וירטואוזיות, והגישה והדרך להשיג זאת מזמרים יכולה להשתנות בהתאם ליצירה ולניסיון של הזמרים שעובדים איתם.

לפי התיאור הכללי של סדרת בא-רוק, נדמה שלפחות הפעם מצאת פרטנרים מושלמים להרפתקה. איך מסתדרים כשהמצב אחר ויש חילוקי דעות?

כאן באמת יש שיתוף ועשייה של קבוצה, משהו טיפה אחר. בדרך כלל אין חילוקי דעות, שכן זמרים מגיעים ומחפשים את הכוונת הבמאי. הדינמיקה היא של במאי ומבצעים: דווקא שאלות, תהיות ואיתגור מצד הקאסט מביאים להבנה עמוקה יותר של המופיעים, ובכך יוצרים הופעה אמינה ומעניינת יותר.

הקונצרט יכלול עוד יצירות לצד הקנטטה – גם הן בפרשנות בימתית?

אנחנו עוד משחקים עם כמה רעיונות, אבל בלי קשר, זה קונצרט ראשון בסדרה שכוללת גם את קנטטת האיכרים באינטרפרטציה חברתית, ואת La Serva Padrona בגרסה מדעית: ומעוזרת מחקר לאשת פרופסור.

אז יש קונספט של בימוי שמאחד ומייחד את הסדרה?

בהחלט. אינטרפטציה מודרנית עם המון צחוק. קנטטת האיכרים על מאבקי הון שלטון, ועוזרת המחקר המרדנית שהופכת לאהובת הפרופסור החנון – אהוד הוא בעצמו מדען ממכון וייצמן, מה שמאוד מוסיף לעניין.

אז יש לנו בארוק מצד אחד ופרשנות עדכנית מנגד, וזו נישה ייחודית וחדשה. לאיזה קהל אתם מכוונים?

גם הקהל הקלאסי המסורתי ובעיקר קהל צעיר שלא בהכרח מכיר את החומרים. האופי הצעיר ואורך היצירות הקצר יחסית יכולים בעצם להתאים לכל קהל.

בימוי ברוח עכשווית זה עניין עקרוני מבחינתך?

אההה, זו תשובה קצת מורכבת… כשאני חושבת על קונספט, אני לא מנסה לחשוב בהכרח על מודרני-עכשווי בצורה מכוונת. אבל כבמאית אופרה שעוסקת הרבה בחומרים שנכתבו לפני זמן רב, כאשר אנו עוסקים בהם היום האינטרפרטציה היא בהכרח חלק מעולם המושגים שלי ושל הקהל שלי. אז התוצאות משקפות עולם רלוונטי, ורק אחר כך מתקבלות ההחלטות על העולם הוויזואלי וכו'.

הדרך לשמר את המדיום הזה הוא לא בהכרח באופן מיוחד או שונה, אלא רלוונטי ויש המון דרכים לעשות את זה. מה שכן עקרוני מבחינתי תמיד, הוא התייחסות לזמרי אופרה כאל שחקנים, מציאת האמת בדמויות ,ווירטואוזיות בימתית לצד הווירטואוזיות הקולית.

יסוד אחר שמזוהה בעבודתך במידה כזו או אחרת זה ׳אמריקנה׳. מנין זה מגיע וכיצד זה משתלב?

התרבות האמריקאית היא חלק מאיתנו: מצד אחד היא מוכרת לקהל, אך גם מספיק רחוקה כדי שלא תמיד תהיה הזדהות אלא הסתכלות מהצד, תלוי מה אתה רוצה להגיד.

בהחלט יש גם השפעה שבחלקה היא בלתי מודעת לאחר שנים ארוכות בהן חייתי בארה״ב. כישראלית שחיה במקום אחר, בחנתי תמיד את התרבות ולמדתי אותה בצורה אובייקטיבית, מה שיכול להיות כלי בימתי מעניין.

האם כבמאית יש אתגר שונה הנובע מהמבנה הנוקשה האופייני לבארוק – אריות, רצ׳יטטיבים, דה קאפו?

כן בהחלט. הרציטטיבים הם כמובן מתנה לבמאי, אבל האריות הארוכות שחוזרות על שתי שורות טקסט הן קשות ביותר… ההתמודדות איתן צריכה לנבוע מתוך הקונספט. לדוגמה בארייה הראשונה של האבא, בה הוא מתאונן על יחסם של הילדים, הוא עובר תהליך של כעס מופנם, שיתוף וניסיון להשיג אמפתיה מהבארמן, ואז פניה נואשת לבתו המתעלמת.

אם הבנתי נכון, עבודתך עם קבוצת בא-רוק כבר הוצגה. המעבר מפיילוט לסדרה מאורגנת כלל שינויים בבימוי?

תמיד אני משנה ומרעננת גם כשמחדשים הפקה. בכל מקרה תמיד יש שינויים המתבקשים מהתאמות לחלל אחר או בגלל קאסט שמשתנה, ויש גם עניין של עבודת בימוי עם נגנים. זה שונה. אני לא לוחצת, אלא הולכת עם מה שהם נותנים. זו עבודה אחרת.

יש כבר מחשבות על יצירות אפשריות לעונה נוספת של בא רוק?

כרגע לא.

מה תכניותייך להמשך העונה?

אביים שוב עם האופרה-סטודיו את כך עושות כולן. נעלה זאת בתכנית 'אופרה זעירה' עם סימפונט רעננה. כמו כן אביים באקדמיה ירושלים את האופרה ג'וליו סבינו, ואמשיך בהפקת "חליל הקסם" בפרויקט הקהילתי של האופרה הישראלית.

"סמים קלים ומשקאות משכרים" – קבוצת בא-רוק בגרסה חדשנית לקנטטת הקפה. 9-16.1.15.