music4awhile

ראשי » Uncategorized » לצחוק ברצינות

לצחוק ברצינות

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית
מודעות פרסומת

אפרת אלעזר-אשכנזי על אתגרים באופרה / עמיר קדרון

אפרת אלעזר-אשכנזי, סופרן. למדה בבית צבי ובאונ' בר אילן. זכתה במלגות המכון הישראלי לאמנויות האופרה, קרן רונן ואחרות. היתה חברה במיתר אופרה סטודיו. בין תפקידיה: מימי, דונה אנה, ויטליה (חסדי טיטוס), הרוזנת (נישואי פיגרו) ורוזלינדה.  

בקונצרט הפתיחה של סדרת אופרליה נשמע קטעים מארבע אופרות של מוצרט. אילו דמויות את עומדת לגלם?

אגלם דמויות רבות: הרוזנת בנישואי פיגארו, תפקיד אותו ביצעתי פעמיים עם תזמורות שונות בארץ; דונה אנה, אותה שרתי בקיץ בפסטיבל האופרה הישראלית הראשון בעכו; דונה אלווירה – תפקיד המוכר לי היטב, אם כי טרם ביצעתי אותו בשלמותו; ופיורדיליג׳י, שאת האריות שלה הכרתי ושרתי, אך בכל זאת עליי ללמוד מספר קטעים חדשים במיוחד לקונצרט זה. יוצגו גם קטעים מתוך חליל הקסם.

בלי קשר למידת ניסיונך עם כל אחת – איזו מהנשים הכי קרובה לליבך?

ללא ספק הרוזנת. זהו התפקיד הראשון בחיי ששרתי בשלמותו עם תזמורת. זה היה בסיום שנת הסטודיו הראשונה שלי באופרה הישראלית. תהליך הלימוד והעבודה היה מרתק (עם הבמאי ניב הופמן), הקולגות שלי היו קשובים ומעולים – במיוחד חברתי הטובה אלה וסילביצקי (ששרה את סוזנה) והחיבור בינינו שהורגש על הבמה ובקהל עשה קסם כלשהו בביצוע הזה.

מאוד התחברתי למצב של הדמות, לרגשות שלה. בכלל, אני הרבה יותר מתחברת לדמויות הטראגיות כמו הרוזנת ודונה אנה, והרבה פחות לכאלו שהן גם קומיות כמו דונה אלווירה או פיורדיליג׳י.

וכשאת חוזרת לרוזנת אחרי מספר שנות ניסיון כזמרת וכאדם, משהו בחוויה ובחיבור משתנה?

כן, בהחלט. אני מקווה שהדמות תהיה הרבה יותר עמוקה ועגולה מבחינת משחק, למרות שמדובר בבימוי מינימלי. מבחינה טכנית, עכשיו יש לי היכולת להעביר יותר דקויות וכוונות, להוציא את הטקסט יותר ברור ועם יותר סבטקסט – גם כי עברתי דרך ארוכה מבחינה טכנית, ובעיקר כי התפקיד שקע וחלחל, והוא עמוק בלב ובתודעה שלי כבר. כיף לחזור לתפקיד שעשיתי מזמן אפילו אם מדובר רק בשניים-שלושה קטעים.

אילו אתגרים מציב הפורמט הקאמרי והפרגמנטלי לעומת ביצוע התפקיד במסגרת הפקה מלאה?

זה תמיד יותר מסובך ברגע שמתחילים לקצץ ולהוריד. במיוחד למי שכבר מכיר את הגירסה המלאה. במקרה שלנו, הרעיון המקסים והייחודי של רודיקה היימן-טלפז הוא להעביר את כל הסיפור של האופרה בזמן קצר מאוד (כך שנספיק לבצע 4 אופרות במסגרת של קונצרט אחד). אנחנו בעיצומן של חזרות ועדיין לא עשינו את כל החיבורים בין הקטעים (יהיו רצ׳יטטיבים עם קאטים) אבל אני בטוחה שזה יהיה מעניין מאוד, גם אם לא פשוט.

לגבי העניין הקאמרי – תמיד כיף מאוד לשיר עם תזמורת, אבל לדעתי זאת מוזיקה כל כך מושלמת, שאפשר לבצע אותה בכל הרכב ומיוחד עם פסנתרנית כמו רודיקה, שנשמעת כמו תזמורת אדירה.

אני מבין מדברייך שכבר הזדמן לך לעבוד עם רודיקה.

כן. העבודה איתה מרתקת. נפגשתי עם רודיקה מספר פעמים. יש לה ניסיון עצום של עשרות שנים, והיא נותנת אותו בחפץ לב ומשקיעה את הנשמה בקונצרט הזה ספציפית ובכלל בסדרת הקונצרטים שהיא מתכננת.

האם תופיעי בתכניות נוספות בסדרה?

כרגע לא ברור. ייתכן שאופיע בתכנית הווריזמו, אבל זה עדיין לא סופי.

את חייבת! במהלך השנה החולפת גילמת שתי גיבורות של פוצ'יני, ואני בטוח שעם האוכל בא התאבון.

כן, בהחלט. מאוד נכנסתי לעניין פוצ׳יני. פעם העדפתי את האסתטיקה של הכתיבה של ורדי לקול, אבל אין מה לדבר, ברגע ששרים תפקיד שכתב פוצ׳יני – זה כובש לחלוטין.

ואם לא די בעוצמות הרגש אצל פוצ'יני, הנסיבות שבהן שרת את מימי היו מרגשות בפני עצמן.

הייתי קאבר לתפקיד מימי וישבתי ברוב החזרות שנערכו, אולם לא השתתפתי באף אחת מהן (קאברים לא מקבלים זמן חזרות). עצם הישיבה בחזרות זה דבר מעניין אבל לא פשוט, כי לשבת בלי לעשות דבר במשך ארבעה שבועות זה מאוד ארוך ומייגע…ידעתי שיש איזשהו סיכוי שאצטרך להחליף את הזמרת האיטלקיה שהייתה משובצת לשלוש הצגות רצופות, אבל כמובן שזה היה בגדר אופציה רחוקה.

בסופו של דבר, בצהרי תחילת הרצף המדובר הייתי באופרה במדידות ובסידורים לא קשורים לעניין, ופגשתי במסדרון את הזמרת שהייתה אמורה לשיר באותו ערב. בירכתי אותה באיטלקית כנהוג (in bocca al'lupo) והיא ענתה לי שלא כמצופה – "לא, בהצלחה לך! לא לי. אני התפטרתי הרגע! לא יכולה לשיר" (לא ברור לי בדיוק מה הבעיה הרפואית שהייתה לה). כך גיליתי בסביבות השעה 14:00 שבאותו ערב אשיר את מימי!

מה שעוד יותר מוזר, הוא שבדיוק הייתי חייבת ללכת לשיר באיזושהי פרזנטציה (של הפקה שלבסוף לא אשתתף בה בגלל ענייני לוחות זמנים). נסעתי ליפו וחזרתי למשכן. משם הכל זרם: רוב הזמן הייתי שמחה וממוקדת. לא פחדתי ממש. הייתי במצב טוב. המורה היקרה והנפלאה שלי, לריסה טטוייב, הגיעה לתמוך בי והייתה מאחורי הקלעים איתי. הדבר היחיד שהדאיג אותי זה האם אני זוכרת היטב קטע קטן בדואט עם מרצ׳לו, אבל ידעתי שאני מכירה את התפקיד טוב.

לפני ההופעה נפגשתי עם המאסטרו דניאל אורן. סיפרתי לו שאני מתרגשת מאוד להופיע איתו והוא אמר: "אל תתרגשי יותר מדי, הכל בסדר. תסתכלי עליי כל הזמן בלי יותר מדי הוליווד (ענייני משחק ובימוי… חחח) ואני אלווה אותך". וכך היה. ניסיתי להביט בו והוא הקשיב לי והיה מקסים!

גם למחרת בצהרים הוא הקשיב וליווה אותי באופן מושלם, ואני הלכתי איתו ועם הפרשנות שהוא ביקש – דבר שעזר לי מאוד לשיר. להופיע איתו זה דבר מרטיט. כל הבעה וכל מחווה שלו מרגשות מאוד. בהשתחוויה של ההצגה השניה אמרתי לו שהתרגשתי מאוד ממנו ומהניצוח שלו, והוא ענה לי: "את מרגשת!" איזה כיף 🙂

ייתכן שצריך להפנות את השאלה לגורמים אחרים, אך האם מה שתיארת עשוי "להעלות את המניות" שלך באופרה?

תראה, מימי היה למעשה הפעם הראשונה שביצעתי תפקיד ראשי על במת האופרה הישראלית. שרתי תפקידים ראשיים עם תזמורות שונות לפני כן, אבל לא על באופרה. על במה זו ביצעתי עד אז רק תפקידי משנה, כמו הגבירה הראשונה בחליל הקסם. אני מניחה שההזדמנות הזאת נתנה את האופציה לשמוע את יכולתי להחזיק תפקיד מסוג זה.

אני מאוד שמחה על כל הזדמנות שנקרית בדרכי ומאוד אוהבת לעבוד כאן באופרה. אני מקווה שתהיינה עוד הזדמנויות לבצע את המוזיקה של פוצ׳יני או כל מלחין אחר לפי הפרשנות שלי, ואני מאמינה שרואים בי דברים טובים ויודעים שאני אוהבת לעבוד קשה ונותנת כל מה שאני יכולה.

מעבר לזה, כמובן שאין לי כל ידיעה או שליטה על מה שיקרה. אני מאמינה בכל לבי שמה שצריך להגיע – מגיע, ומה שלא – אז לא.

לו הבחירה בידייך, מה תרצי לשיר פה (ובכלל)?

מעניין אותי לשיר את לאונורה (איל טרובטורה) ואפילו את אאידה.

את עקבית עם הקו הרציני-כבד… אני מניח שגם בטרפליי בנבחרת, לאחר שנגעת בה העונה?

זה נראה לי התפקיד הקשה בתבל… הפרוייקט שהזכרת היה מאוד יפה: שרתי את האריות של בטרפליי ולא את כל התפקיד, אבל מאמינה שאבצע אותו בשלמותו יום אחד.

הכניסה שלי הייתה על גשר בעומק הבמה, שם שרתי את un bel dì. לאחר מכן הייתי בקדמת הבמה – לא ממש משולבת בסצנה, אבל בכל זאת זה עשה אימפקט – הייתי לבושה בדומה לבלרינה שרקדה את התפקיד באופן מרגש מאוד. זה פרוייקט שיהיה לו המשך ואולי נוכל להוסיף בו עוד אלמנטים.

מה שורש המשיכה שלך לתפקידים האלה?

אני חושבת שזה משהו שטבוע עמוק באישיות שלי. לא שאני רצינית ודרמטית – דווקא להפך – אבל משהו בבמה מוציא ממני את הצד הטראגי.

מעבר לזה, נילי הרפז (המורה הראשונה שלי. למדתי בנערותי בקונסרבטוריון פתח תקווה) הייתה זמרת אופרה באיטליה ותלמידה של מריו דל מונקו במשך 5 שנים. דבר נדיר מאוד! אני חושבת שהיא החדירה בי לעומק את האהבה למימד הדרמטי-טראגי הגדול-מהחיים שיש באופרה. היא זו שהחליטה שאני חייבת ללמוד את כל התפקיד של אאידה עוד כשהייתי בת 19… רק בהמשך הבנתי שזאת הייתה הגזמה.

אבל היא טענה שבאיטליה תלמידים מתחילים לשיר ורדי, כי מוצרט קשה מדי. תכלס, היא מאוד צודקת במובן שמוצרט דורש רמת איפוק אדירה ושליטה יוצאת מן הכלל בכלי: הכל חשוף ונקי מאוד, כך שתלמידים מתחילים לא באמת יכולים לשיר מוצרט כמו שצריך. זה עניין למקצוענים ביותר. כמובן שתמיד יש יוצאים מן הכלל.

אני מניח שאת מנחילה את התובנה הזו לתלמידייך, וזה מוביל לעניין אחר: את מוסיפה להשתלם אצל לריסה, ומשהו מהכפילות הזו – מורה שהיא גם תלמידה – תתבטא בקונצרט הקרוב, בו תחלקי במה עם זמרים מתחילים שחלקם עוד באקדמיה. איך התחושה?

דווקא את תלמידיי אני כן מובילה לשיר מוצרט, אבל בהחלט פתוחה לשלב פוצ׳יני או ורדי פה ושם. לומדים מזה הרבה.

אני ממשיכה להגיע אל לריסה במיוחד כשאני צריכה להכין תפקיד חדש. הניסיון והידע שלה תורמים לי עוד ועוד. למעשה, לדעתי כל זמרת מופיעה צריכה שתהיה לה מורה, ככל שניתן.

אני מאושרת מאוד לקראת ההופעה עם הזמרים שציינת. הם מוכשרים בטירוף ויש להם קולות יפהפיים. אמנם שמעתי רק חלק בינתיים, אבל מאוד התרשמתי ונהניתי. אני משתדלת להתייחס לכל אדם לגופו, בלי קשר לסטטוסים, הגדרות, מגדרים וכיו״ב.

עוד לגבי דרמה מול קומדיה – ההעדפה קשורה גם לגבי האתגר השונה שבלהצחיק לעומת לרגש?

ייתכן. אני מרגישה שבחיים האמיתיים אני אוהבת להצחיק (לא כל אחד מתחבר לסוג ההומור שלי, וזה לגיטימי) ואוהבת שתהיה אנרגיה חיובית בסביבתי. לעומת זאת, על הבמה אני מרגישה בנוח גם בסיטואציות הדרמטיות ביותר עם ההבעה העמוקה ביותר והרגשות הקשים והעמוסים. לדוגמא, התפקיד שגילמתי לא מזמן בשתיקתו של ברוך: אמא ניצולת שואה עם תסמונת פוסט טראומה.

כיצד את נכנסת לנעלי דמות שאת פחות מתחברת אליה? למשל, ציינת את המימד הקומי של אלווירה ופיורדיליג׳י (למרות שבעצם הוא חיצוני וכפוי. החוויה האישית שלהן רצינית לחלוטין).

בדיוק כמו שאמרת: הצחוק חיצוני, החוויה רצינית. אני לא יכולה לצחוק על הדמות שאני. מבחינתי החיבור שאני עושה הוא אותו דבר.

מה שכן, הדבר שפחות מוצא חן בעיניי לפעמים, הוא שהמוזיקה ששרה הדמות הקומית או החצי-קומית פחות מדברת אליי. אני יותר אוהבת לרגש את המאזינים בשירתי ופחות להצחיק אותם.

למרות שיש לך יכולת קומית מוכחת. אפילו בתפקידון שעשית בינופה זה בלט מאד. ואני משער שגם במופעים של ננסי ברנדס זה בא לידי ביטוי?

אני שמחה מאד לשמוע ששמת לב לעניין הזה בינופה!

ננסי מאוד מצחיק ואני נהנית לזרום עם הקטעים שלו. הכי אני אוהבת הומור שמתרחש על הבמה חי, באותו הרגע. זה מאוד מדבר אלי, אבל שוב, גם בתחום הזה אתה חייב להיות סופר רציני ולקחת הכל כאמיתי ותהומי כדי שזה יהיה מצחיק לקהל. זה אחד הדברים הראשונים שלמדתי בשנה שלי בבית צבי.

היכן עובר הגבול של הרצינות התהומית? דמויות כמו בטרפליי והאם בשתיקתו של ברוך, או – אם מתישהו תקחי את האתגר – הקוסטלניצ׳קה, בכולן עומס רגשי קשה מנשוא, אך כזמרת את חייבת לשמור גם על קור רוח כדי ״לעשות את העבודה״. איך מתמודדים עם הכפילות הזו?

לפעמים באמת לא פשוט להתמודד עם הכפילות הזאת. התפקיד המקצועי שלי באמת מחייב שמירה של מרחק מהדמות, אחרת פשוט לא אפסיק לבכות כל הזמן. למעשה זה אומר, למשל בבטרפליי, למצוא רגש, מטרה או פעולה אחרת שמנחה את הדמות, אשר לא תביא לבכי.

לדוגמא: בארייה האחרונה שלה לפני ההתאבדות "Tu, tu, tu", חשבתי הרבה מה לעשות, כי אפילו ללמוד אותה לא הצלחתי בגלל הדמעות. לבסוף החלטתי שזה ממש לא רגע של רחמים עצמיים. להפך, זה מעין רגע של קתרזיס עבורה: ההחלטה כבר גמלה בליבה, וכעת המטרה של הדמות היא רק אחת – שהילד הקטן יביט בפניה ויזכור אותה ושתהיה לו בתת מודע הידיעה שהיא לא זנחה אותו למעשה.

מטרה כזאת דורשת הרבה נחרצות , אסרטיביות, פוקוס. בטח לא בכי. זאת הדרך היחידה שהצלחתי להתמודד עם העניין. ניתוק רגשי לא, אבל מטרה יותר ממוקדת של הדמות. ועדיין זה עצוב כל כך שלקראת הסוף אני כמעט נחנקת… אחרי הכל אני גם אמא.

נחזור למוצרט ונסגור מעגל עם דמות שדווקא תיעדר מהקונצרט: ויטליה, המיוחדת במורכבותה. איך זה להיות ״רעה״? מה זה דורש?

זה כיף! שוב, זה עניין של מטרות ופעולות של הדמות. יש לה האינטרסים הצרים שלה והיא לא רואה הרבה מעבר לזה, ומעל הכל היא באמת מאמינה שהיא צודקת ושהכל מגיע לה… אני בתור שחקנית-זמרת שעושה את הדמות, נכנסת לנחרצות הממוקדת הזאת ולא לקטע של הנאה מסאדיזם אמיתי. לזה קשה לי להתחבר.

לסיום, מה תכניותייך להמשך העונה?

כרגע אני בחזרות לאופרה לה רונדינה שם אשיר את ביאנקה. עוד על במת האופרה, אשיר את תפקיד ג׳נטה בשיקוי האהבה במרץ. מלבד זאת תהינה הזדמנויות נוספות לראות ולשמוע את גרסת הבלט למאדאם בטרפליי (ינואר-פברואר),
וכן המופע הנפלא של שירי הביטלס בזאפה הרצליה (אפריל). מקווה שתהיה שנה מלאה עבודה ופעילות ושמחה.

"סיפורי מוצרט" – קונצרט ראשון בסדרת "אופרליה" בניהול רודיקה היימן-טלפז. קטעים מטרילוגיית דה פונטה ומחליל הקסם. משתתפים: אפרת אלעזר אשכנזי, אלה וסילביצקי, נופר יעקבי, נור דרוויש, זלטה חרשברג, נעם מור, אלכסנדר לאנג ומתן גנדלמן. 7.1.15, המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל.
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

  • ללא

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: