music4awhile

ראשי » Uncategorized » אין 64 דברים כאלה

אין 64 דברים כאלה

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית
מודעות פרסומת

על מופע שמגדיר מחדש את פורמט הקונצרט / עמיר קדרון

רואי אמוץ, חלילן. זכה בתחרויות וולוס (יוון, 2007) ופרגמנצ'יקוב (ברלין). חבר באנסמבל מיתר. ניגן עם תז' י-ם, סולני ת"א, תז' הרדיו של דרום מערב גרמניה, האופרה הישראלית ובפסטיבל וורביה. חבר בקאמרטה ז'נבה.

מתן פורת, פסנתרן ומלחין. למד אצל עמנואל קרסובסקי ומארי פרחיה. חתן פרס רה"מ למלחינים ל-2009. ניגן בקארנגי הול, הפילהרמוני בברלין וארמון הלובר, ועם תז' שיקגו, רביעיית ארטמיס, דורותיאה רושמן ותז' מינכן. 

עירא גבעול, צ׳לן ונגן ויולה דה גמבה. כחבר שלישיית תל אביב זכה בתחרויות קאמריות רבות. למד בקונס' ״ניו אינגלנד״ בבוסטון ובבית הספר הגבוה למוזיקה בקלן. חבר קבוע בתזמורת ״ז׳נבה קאמרטה״.

מה זה ״64 דברים״?

רואי אמוץ: 64 דברים או "64 Things show" הוא מופע שמשלב מוזיקה קלאסית, תיאטרון פרינג', וידאו ארט, מקריות ואת הקהל. הרעיון המקורי הוא של ג'ון קייג' מתוך היצירה שלו שנקראת SONG BOOK.

ואתם גיבשתם טייק-אוף משלכם על בסיס הרעיון הזה?

אנחנו הרחבנו קצת את הרעיון והפכנו אותו לערב שלם: אנחנו עובדים על רשימה של 64 דברים, כאשר "דבר" יכול להיות קטע מוזיקה קלאסית שלטעמנו שווה שמיעה, או קטע וידאו ארט שהכנו, או יצירה שהזמנו לכבוד המופע, או סיבוב וויסקי על חשבון הבית – ומפה הרשימה רק מתפרעת יותר ויותר.

הרשימה מחולקת לפתקים שנכנסים לכובע, ו-23 האורחים הראשונים שמגיעים לקונצרט בוחרים פתקים מתוך הכובע. הפתקים שעולים בגורל מרכיבים את המופע של הערב הספציפי, מה שכבר יוצר את האלמנט האינטרקטיבי הראשון של המופע. אז לקהל השפעה ישירה על התוכן, וכל הרצה היא ייחודית כתוצר של הבחירות של הקהל שהגיע – ושל המקרה, שזה מאד קייג'יאני…

חוץ מזה יש ברשימה קטעים שמערבים את הקהל בצורות שונות ומשונות. אני חייב לציין שכל מי שהגיע למופע שרד אותו, ויש גם אנשים שטוענים שהוא שינה להם את כל התפיסה של מה זה קונצרט – וזה מאד משמח אותנו כי מה שעומד מאחורי הרעיון זאת המחשבה שלנו שנעשים מספיק קונצרטים קלאסיים בהם הכל ידוע מראש, ואנחנו מחפשים פורמט יותר גמיש שמאפשר ספונטניות ומעמיד סימן שאלה לגבי המחיצות הנהוגות בין קהל ומבצע.

אחד המקרים הכי יפים שזכורים לי ממופע שלנו הוא שבחורה מהקהל עלתה על הבמה וקשרה את העיניים של נגן הצ'לו שלנו עם הצעיף שלה, והוא המשיך לנגן! במקרה זה היה פרק שני של טריו של מנדלסון. אחרי המופע אף אחד לא האמין לנו שלא תכננו את זה איתה מראש, אבל זאת האמת.

אפשר גם לראות את זה בטריילר שלנו, שבו חתכנו קטעים ממופעים שהיו לנו, וממחיש יותר טוב מאלף מילים את רוח המופע:

רשימת 64 הדברים משתנה ממופע למופע?

כן, הרשימה מתפתחת ואנחנו כל הזמן משפרים ומשנים – מפתחים עוד קטעים וממציאים קטעים חדשים. גם לקהל יש השפעה – יש לנו באתר מקום להציע רעיונות חדשים ואנשים כבר תרמו מדמיונם הפרוע…

כמה מופעים הצגתם בינתיים, ומה השתנה בהתנהלות שלכם ממופע למופע?

הצגנו 6 מופעים בארץ, והעונה מתוכננים עוד 2 בז'נבה ואחד בפאריז. כל מופע הוא איכשהו מאד שונה מהאחרים – יש מופעים שמאד זורמים והקהל פשוט מקשיב וסופג, ויש מופעים שבהם הקהל מאד אקטיבי ומוצא דרכים להגיע לבמה ולהשפיע על מה שקורה.

מבחינת ההתנהלות שלנו – הקטעים נהיים יותר מלוטשים, אני חושב, ומידת החופש שלנו להגיב למה שקורה – גדלה. אז יותר כיף.

המופע בא לנסח מחדש את פורמט הקונצרט; זה נבע במידה רבה מצורך פנימי שלכם, או שיש בזה גם ניסיון ״לנער״ את הקהל?

שאלה טובה. אני חושב שזה שילוב של השניים: אנחנו לא באים לפסול את הקיים, אלא להציע עוד סוג של חוויה – גם לנו וגם לקהל – שהיא שונה ומיוחדת. מבחינתי יש פה גם שאיפה לאפשר לקהל חוויה שהיא יותר מגוונת ובודקת גבולות, מתוך האמונה שאצל כל אחד יש צורך לביטוי שאינו ממומש במלואו, ואולי הקונצרט הזה יכול לעורר כל מיני פנים רדומים ולאפשר תהליך של צמיחה פנימית. זה אולי נשמע קצת יומרני, אבל אני באמת מאמין בזה.

מוצאת חן בעיני הסימטריה היחסית בין מבצעים וקהל – כי גם אנחנו בודקים את הגבולות שלנו: עד כמה אנחנו יכולים לסטות מתכנית קיימת ועדיין לשמור על מסגרת שתעניין את כל מי שנמצא באולם; מה יש לנו להציע שהוא לא רק נגינה בכלים, אלא רעיונות חדשים ושילובים של ז'אנרים. אחד הקטעים (שעשוי לעלות) במופע הקרוב הוא הסאראבנד לחליל של באך, שלקחנו כקו באס, ויונתן קרן, כנר ומלחין נפלא – הלחין לו קו מלודי. אז יש פה יצירה חדשה שמבוססת בחלקה על באך.

עירא גבעול: ההאזנה האקטיבית – שנובעת קודם כל מהעובדה שהקהל לא יודע מה הולך לקרות ומצב זה נמשך כל המופע (אין תכניה, והרפרנס היחיד אלה הם הפתקים שעלו בגורל – שהוא רפרנס אישי) היא חלק חשוב מהקונספט. אז אפשר לקרוא לזה 'לנער את הקהל' אם רוצים.

ההרכב שלכם מנגן גם מוזיקה ״רגילה״?

רואי: אנחנו מנגנים גם מוזיקה קלאסית – אם כי הרפרטואר להרכב הזה די מוגבל, מה שגם היווה חלק מהמוטיבציה שלנו לחפש דברים מעניינים לעשות יחד.

באותו קו: האם ההתנסות ב-64 דברים משפיעה על נגינתכם ועל גישתכם למוזיקה באופן כללי?

עירא: בלי ספק! הייחודיות של האירוע – התחושה שזהו אירוע חד פעמי שלא יחזור באותה צורה, הופכת את העניין למרגש יותר, ומכאן נובעת התייחסות למכלול ופחות היטפלות לפרטים הקטנים.

רואי: יש משהו מאד משחרר בלא לדעת מה הולך לקרות מאשר כשהכל מתוכנן וסטטי. הנגינה יותר ספונטנית ואותנטית.

אני רוצה לבחון זאת גם מהכיוון ההפוך: כאשר עולה בהגרלה, למשל, הפרק מהטריו של מנדלסון, אתם נצמדים לפאזה הקלאסית פר אקסלנס, או שגם פה תיתכנה הפתעות?

יש קטעים שלא נגענו בהם כלל, אבל אם הקהל בוחר להשפיע על מהלך העניינים, אז אנחנו זורמים עם זה. לדוגמא, קרה לנו שניגנו פרק שלישי מתוך טריו של מוצרט, ובאמצע באה מישהי מהקהל ולקחה לפסנתרן את התווים.

מאידך, יש גם הרבה קטעים שאנחנו מוסיפים להם טוויסט – מעין פרשנות שלנו או איזה שהיא התייחסות קצת שונה ליצירה מוכרת. לדוגמא פיוז'ן בין פרלוד של באך לצ'לו וקטע ראפ.

מה להערכתם חשיבותו ותרומתו של המופע בהקשר הרחב של הנעשה בזירת המוזיקה האמנותית בארץ?

עירא: אני חושש שהמופע לא הועלה מספיק בשביל שתהיה לו השפעה אמיתית. התקווה האישית שלי היא להחיות את מדיום הקונצרט שנמצא במצב של מוות קליני.

מניסיונכם, חוויית ״המוות הקליני״ זהה בארץ ובחו״ל?

מתן פורת: יש הרגשה של "מוות קליני" בהרבה קונצרטים קלאסיים, בארץ ובעולם. עם זאת, יש המנסים – אמנים ומנהלי סדרות – לפרוץ את המוכר ולגרום לחוויית הקונצרט להיות חיה, מפתיעה ומאתגרת. אנחנו מציעים לקהל את הגרסה שלנו לאפשרות של קונצרט.

רואי: אני גם לא בטוח שמוות קליני זה הגדרה מדוייקת. בעיניי, לעבור חוויה משמעותית בקונצרט, הן כקהל והן כמבצע, זה נדיר מאד – אבל לא בלתי קיים. זה אולי תלוי בחיבור הרגשי של המוזיקאי למה שהוא מנגן, או במצב המנטלי של האדם בקהל. בכל אופן, המטרה שלנו היא להביא את עצמנו ואת הקהל למצב שהוא באמת פתוח לתת ולקבל.

למען האמת, אני לא חש בהבדל מהותי לגבי המצב בחו"ל בהשוואה לארץ. הז'אנר כולו מאובק, ונעשים כל מיני מאמצים להתאים אותו לרוח הזמן באופנים שונים. המסגרת שבחרנו היא אולי יותר אישית ונועזת מרוב המסגרות הקלאסיות.

אני חושב שניתן להגדיר את "64" כחלוץ לפני המחנה, והשינוי יגיע טיפין טיפין. האמת שכבר עכשיו יש גרסאות "רכות" שמתכתבות עם הקונספט שלכם, למשל אנסמבל שאפל שמבקר פה מדי שנה, או סולני ת"א שמשלבים 'יצירות הפתעה' בקונצרטים. השאלה היא כזו: איך חושפים את 64 לקהל רחב יותר שאינו הקבוע של התיבה / מיתר / המאה ה-21 וכיו"ב?

נראה לי שראיונות כתובים, תמונות, המלצות, ואולי בהמשך גם טלוויזיה ורדיו. חשבתי גם על התכנית רעש מקומי.

האם חלק ממטרות המופע הוא לסקרן את הקהל על מנת שיבוא לפגוש אתכם במסגרות אחרות?

לא. בעיניי המופע הוא העניין עצמו. אם מישהו מתעניין דרך זה ומגיע לעוד פעילות – מה טוב…

כיוון שנגענו בכך – מה מצפה לכם בהמשך העונה?

מתן: אני מנגן השנה רסיטלים בוויגמור הול בלונדון, רסיטל וסולו עם תזמורות בטוקיו, סיור בצרפת עם הקונצ׳רטי של באך ותחילת הקלטות מכלול הסונטות של שוברט. בארץ אנגן עם הפרויקט הקאמרי הישראלי במרץ.

עירא: בהמשך השנה אשתתף במספר הקלטות עם אנסמבל הבארוק הבלגי ״il gardelino”, ויהיו סיורי קונצרטים באירופה, בדרום אמריקה ובארמניה.

רואי: חוץ מההופעות של 64 בז'נבה (אפריל) ובפאריז (עוד אין תאריך סופי) אנגן יצירה של בולז לחליל ולתזמורת עם ה-BBC סקוטלנד בפברואר, פרויקטים שונים עם הקאמרטה ז'נבה, פסטיבל וורביה, סיור בקנדה ובארה"ב עם אנסמבל מיתר ועוד. בארץ יהיו קונצרטים עם מיתר ועם חמישיית ת"א.

"64 דברים" – מתן פורת – פסנתר, רואי אמוץ – חליל, עירא גבעול – צ'לו. 25-27.12.14, ת"א וחיפה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: