music4awhile

ראשי » Uncategorized » פסקול לאגדה

פסקול לאגדה

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

אנסמבל גלוריאנה לקראת תכנית חדשה / עמיר קדרון

נער לי נגן (בחזית) וחבריו לאנסמבל גלוריאנה

נֹער לי נגן, קונטרה-טנור. מייסדו ומנהלו של אנסמבל "גלוריאנה". בעל רקע מוזיקלי עשיר מגיל צעיר כסולן וכחבר מקהלות. השתתף בכתות אמן עם אנדריאס שול ו- "Le Poème Harmonique". הופיע עם תזמורת י-ם ("מזמורי צ'יצ'סטר" / ברנסטיין) ובקונצרטים קאמריים רבים.

עבור מי שלא מכיר, נפתח בהצגת ההרכב. באילו נסיבות נוסד?

בערך ב-2008 קרו כמה דברים: גיליתי שיש לי קונטרה טנור (שרתי בריטון עד אז), התאהבתי לחלוטין במוזיקה מן הרנסאנס (במיוחד אנגלית), ונמאס לי לשיר במקהלות גדולות. רציתי הרכב קטן שישיר רק רנסאנס, והתחלתי לחפש, בעיקר באקדמיה בירושלים, סטודנטים רציניים לפרויקט.

רישמית הפכנו להיות "גלוריאנה" ב-2010, אז הופענו בפעם הראשונה בכנסייה הסקוטית; אבל ההרכב עבר גלגולים רבים לפני כן ואחרי כן, והתחלנו הכל מחדש פעמים רבות, עד ההרכב הנוכחי – חמישייה קולית המורכבת מארבעה גברים ואישה, מה שמאפשר לנו לבצע רפרטואר רחב יותר בהרכבים מגוונים יותר מבעבר.

מה קוסם לך דווקא ברנסאנס?

שאלה טובה. ישנם כמובן היופי הנשגב, השירה האינטימית בצוותא, וכאשר המוזיקה מבוצעת היטב, גם עומק הרגש שלדעתי מצליח להתעלות מעל כל מוזיקה אחרת שאני מכיר. ישנה גם התשובה המביכה והאישית יותר: מוזיקה מהרנסאנס, והרבה גם מימי הביניים, נשמעת לי כמו פסקול לאגדה, וכל מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהב אגדות, במיוחד אירופאיות.

האם השינויים החוזרים שחלו בצוות קשורים חלקית לאתגרים ולדרישות שהמוזיקה מציבה?

ממש לא. כמעט תמיד השינויים היו בגלל זמן / מעבר לארץ אחרת / סיבות אישיות אחרות. כל הזמרים שעברו בהרכב, כולל אני, לומדים תוך כדי העבודה איך לשיר טכנית, ואיך לשיר יחד, את המוזיקה הזו. זה חיפוש שלא נגמר, לדעתי.

התמזל מזלי ומצאתי כל השנים קולות נפלאים ואנשים נהדרים, אבל אפשר להגיד שאני כן מחפש מלכתחילה קולות מהצד הקליל יותר וכאלה שמסוגלים להתמזג בצורה טובה עם אחרים, וכן אנשים עם אהבה לרפרטואר הזה.

מי בהרכב הנוכחי – וכיצד זה מתבטא, כפי שציינת, ביכולת שלכם להרחיב את הרפרטואר?

בהרכב שרים איתי כיום הסופרן לוסי בלוך, הטנור הלל שרמן, הבריטון יורם בר-עקיבא והבאס יואל סיון. לפעמים מצטרפים אלינו גם הבריטון גיא פלץ ונגן הלאוטה ברי מוסקוביץ'.

רוב השנים היינו רביעיה, שזה אמנם בסיס טוב לרוב הרפרטואר הרנסאנסי, אך נאלצנו להתאים הרבה מהיצירות לגובה הקולות שלנו, כי מעולם לא היה לנו סופרן, ונתח גדול מהרפרטואר כתוב להרכב שבראשו סופרן או שניים (שברנסאנס בוצע לרוב על ידי ילדים). נסיונות ההתאמה האלה לא ממש עבדו רוב הזמן.

בהרכב הנוכחי מתאפשר לנו לשיר גם יצירות לחמישייה, שזה מרגש בפני עצמו; גם יצירות לרביעיית גברים, וגם יצירות לרביעייה ה"רגילה" – דהיינו סופרן, אלט, טנור ובאס. אנחנו עדיין נאבקים להתאים חלק מן היצירות לקולות שלנו, אבל הרבה פחות מבעבר.

איך מתבצעת העבודה בהרכב?

במשך הרבה זמן ניסיתי לנהל דמוקרטיה בהרכב, שבה כל אחד אומר מה הוא חושב על איך הוא רואה את היצירה ואיך צריך לבצע דבר זה או אחר, אבל לאחרונה נוכחנו כולנו שמרוב אוטונומיה אנחנו לא מתקדמים לשום מקום, אז קבענו לעצמינו כמה הגדרות, והחלטנו שנחלק את היצירות בין הלל, יואל וביני, וכל אחד יוביל את הקבוצה ביצירות שהוא אחראי עליהן, מבחינת עיבוד, ניצוח דינמיקה וכו'.

את הרפרטואר כמעט תמיד בוחר אני – ככה זה יוצא משום מה, ואני אחראי גם על כל העניינים האדמינסטרטיביים (שאותם אני שונא להפליא).

מה מנחה אותך בבחירת רפרטואר?

אני בדרך כלל אוהב יצירות שיש בהן משהו מיוחד או מוזר, כי רנסאנס יכול להיות חדגוני במנות גדולות, אבל אם משהו "מעיר" את האוזן ומאתגר את המוח, זה נכנס לרפרטואר.

יחד עם זאת, למדתי בדרך הקשה שכל יצירה צריכה להתאים לכולנו מבחינה קולית – אם אפילו לאחד מאיתנו קשה לשיר את התפקיד שלו מבחינת מנעד, אין טעם להילחם – לסל וחסל (אם כי אנחנו עדיין נלחמים על יצירות מסוימות עד היום).

מה נשמע במופע הקרוב, וכיצד הורכבה התכנית?

הפעם החלטנו לעשות כיף! בחרנו הרבה שירי-עם קלילים (ובדרך כלל מלאי זימה), ואפילו יצירות יותר מקפיצות של מלחינים שידועים בכתיבתם הרצינית, כמו וויליאם בירד. יש כמה יצירות של אורלנדו די לאסו שנשמעות כמעט כמו בדיחה, וכמה יצירות שמשלבות קולות של ציפורים, כלבים וחתולים.

הצד הרציני יותר בתכנית הוא שלושה מוטטים קצרים (מאת לאסו, בירד וטאליס) אך בעיקר יצירה של ג'ובאני קרוצ'ה שנשיר ברביעיית גברים, "קינות ירמיהו" שהיא קצת ארוכה, אז חילקנו אותה לשלושה חלקים שיושרו בין יצירות הקונצרט ויהוו מעין עוגן שיתן קצת דרמה בין כל הקצף מסביב. היצירה למיטב ידיעתינו לא הוקלטה מעולם, והיא ממש מין טראנס ממכר.

בחרתם להופיע בשני חללים שונים באופיים – זה מצריך איזו היערכות מיוחדת, מעין ״כיוון של הבאלאנס״?

הענין הזה תמיד קצת מלחיץ, כי לא משנה מה נעשה באולם לפני ההופעה, אף פעם אי אפשר לדעת איך הקבוצה תישמע, או אפילו איך אתה תישמע לעצמך, כשהאולם יהיה מלא קהל. כל האקוסטיקה משתנה.

הדבר היחיד שאפשר לעשות, במקום מהדהד כמו הכנסייה למשל, זה לשיר קצת יותר לאט את היצירות המהירות, כדי שהקולות לא יתערבלו וייצרו בלגן. יצירות כאלה תישמענה יותר טוב בחלל האינטימי של פליציה. לעומת זאת, המוטטים והקינות נולדו להיות מושרים בכנסייה, וקל יותר לבצע אותם שם.

מתוכננות עוד הרצות לתכנית הקרובה?

אני מאוד מקווה שכן! אנחנו עדיין מנסים לארגן כל מיני דברים בכל מיני כיוונים.

אם לרגע נניח בצד ענייני לו״ז, לוגיסטיקה ופיננסים – ואני מניח שהמשוכה העיקרית היא booking – היכן היית רוצה להופיע?

טוב, החלום הגדול תמיד היה כמובן לכבוש את העולם בסערה! קבוצת ה"קינגז סינגרז", לפחות במודל הראשוני שלהם, היוו לי השראה גדולה, ופעם זה נראה לי כיף לא נורמלי לקפץ ממקום למקום בעולם ולשיר עם הקבוצה שלך רפרטואר שהוא כל כך מוכר לחברי הקבוצה, עד שאנחנו כבר מבצעים אותו מושלם מתוך שינה.

המציאות שונה, כמובן. עם השנים, כשנאלצנו להתחיל שוב ושוב מחדש עם אנשים שונים, הבנתי שהחלום הזה צריך להיות בראש מעייניהם של כל המשתתפים, וכמובן זה לא תמיד יכול להיות כך. אבל אנחנו דווקא כן מתכננים, לפחות בגדול, על קפיצות לחו"ל בעתיד הלא רחוק, אל כל מיני תחרויות למיניהן.

בישראל יש קהל נלהב (ופצפון) למוזיקה עתיקה, אבל אפילו בשבילו, לפחות כך אני מרגיש, רנסאנס היא לרוב נישה איזוטרית מידי ובארוק הוא הכוכב החזק שכולם אוהבים. בתחילת הפעילות שלנו הייתי מנסה למלא את הקונצרט שלנו בכל מיני אפקטים של תאורת נרות ותלבושות תקופתיות, ואנחנו עדיין תמיד מחפשים איך להעיר את החיים הטמונים במוזיקה הזו ולקרב אותה אל קהל צעיר, אבל הפתרון לא טמון בגימיקים, אלא בהעברה והגשה נכונה – ואיך לעשות את זה, אנחנו עדיין לומדים.

הבחירה לשלב בתכנית הקרובה יצירות קלילות היא גם ניסיון לפנות לקהל רחב יותר?

האמת שזה יותר בגללי. יש לי נטיה לבחור יצירות תובעניות, דתיות ומיסטיות ככל האפשר, והחבר'ה אמרו לי שצריך לאוורר את התכנית כמה שיותר, ואני ממש שמח שעשינו את זה, כי מאסה של יצירות כבדות הופכת מהר מאוד למרתון של ריכוז ואינטנסיביות שלוקחות המון אנרגיה, גם מאיתנו וגם מהקהל – וזה שוחק.

גם ביצירות הקלילות דרוש ריכוז, כמובן, אבל אפשר להשתחרר וליהנות מהן וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים: שגם אנחנו וגם הקהל נהיה משוחררים ונהנה!

דרך נוספת להגיע ליותר קהל ולהדק את הקשר שלו למוזיקה היא להוסיף דברי קישור או ממש הנחייה; וכן להדפיס או להקרין טקסטים ותרגומם. ניסיתם או שקלתם זאת?

אנחנו תמיד עושים זאת. בכל הקונצרטים, מאז ואז היום, שמנו דגש על דברי קישור וסיפור אנקדוטות הקשורות ליצירות או למלחינים, והשתדלנו לקשר את היצירות זו לזו ברוחן, אפילו במעט, כדי ליצור אווירה של תקופה.

הזכרת קודם לכן את זירת המוזיקה העתיקה בארץ – שקלת שת״פ עם אחד הגופים הפועלים בתחום, או שזה כמעט לא אפשרי מטעמי רפרטואר?

האמת שדווקא "חטאנו" פעם בקונצרט שלם של מוזיקת בארוק בלבד, רחמנא לצלן. אבל כן, באמת נשמח לבצע בארוק ובימים אלה אנחנו אכן מתכננים שיתופי פעולה עם שני אנסמבלים כליים. זה עדיין בחיתוליו וזה זז בקצב של חילזון צולע ביום חמסין, אבל זה יקרה גם יקרה!

"אמריליס היושבת בגנים" – אנסמבל גלוריאנה ביצירות רנסנס דתיות וחילוניות מאנגליה, צרפת ואיטליה. כנסיית סן אנדרוז, י-ם, 20.12.14; מרכז פליציה בלומנטל, ת"א, 22.12.14.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: