music4awhile

ראשי » Uncategorized » פלדרמאוס אקספרס

פלדרמאוס אקספרס

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

העטלף – אופרטה דלת תקציב בפילהרמונית / ורד ברקת

שרה ג'קוביאק, סופרן

קשה ללכת להופעה מוזיקלית קלילה והומוריסטית, כאשר חשרת עבים צבאית מצטברת מעל ישראל. אולם, אך נשמעו צלילי האוברטורה העליזה, המפתה והמידבקת, הצליחו זובין מהטה והתזמורת לסחוף אותי לוואלס ססגוני ומשכר של זאכר טורטה וקייזרשמארן בתוך הררי הקצפת ואבקת הסוכר של מלך הוואלסים, יוהן שטראוס הבן.

ההפקה הנוכחית בפילהרמונית מיועדת למחפשי אסקפיזם. חלקים רבים מידי ביצירה, לטעמי, קוצצו לטובת הנחייתו של השחקן, הקומיקאי והבדרן צביקה הדר. ייאמר לזכותו, שבערב השני של ההפקה, הצליח למתן את ההתלהבות המתפרצת שלו, ולהתאים את הטקסט שבפיו, באופן יחסי, אל המקום ואל זמן ישראל. כך נודע לנו שזהו התפקיד של חייו, משום שההופעה בפילהרמונית הפכה אותו לבן המועדף של אמו, ה-"סלפי" שעשה עם מאסטרו מהטה, תוך כדי אימפרוביזציה של שניהם ובדיחות על שרה נתניהו, הכניסו אותנו היישר אל המאה ה-21. כתוספת על אלה, הנחה הדר את הערב, והסביר לקהל את נקודות העלילה המסתמנות, את משמעותן ואת תוצאותיהן, משל תכננה התזמורת להתאים את הערב לחובבי אופרה מתחילים, שכנראה מעולם לא שמעו על האופרטה, ואם ידעו על קיומה, לא הזדמן להם לראותה. אמנם, יש קהל רב שזקוק ואוהב הסברים. אחר כך הוא יכול לישון ולספר למחרת מה שכביכול ראה.

היצירה עוסקת בהתחזויות, במתיחות, באהבות ובתשוקות בקרב החברה הווינאית: גבריאל פון אייזנשטיין עומד להיכנס לכלא בגין העלבת עובד ציבור. אשתו רוזלינדה הרוסה מצער בגלל הפרידה הצפויה, עד שהיא שומעת את קולו של אלפרד, מאהבה האיטלקי, השר לה סרנדה תחת חלון ביתה. אייזנשטיין, נפרד ממנה לשלום ויוצא אל הכלא לבוש בבגדים הדורים. למעשה הוא מתעתד לבלות את הערב בנשף לוהט בווילה של הנסיך אורלופסקי. את ההזמנה למסיבה המבוקשת של האלפיון העליון השיג לו חברו הנאמן פאלקה. פאלקה דנן, מתכוון לערוך מתיחה באמצעות האירוע וכך לנקום באייזנשטיין את "נקמת העטלף". הרקע לכך התרחש עת השאיר אייזנשטיין את פאלקה מחופש ולבוש בגדי עטלף בשוק כשהוא שיכור כלוט. מאז זכה פאלקה לכינוי המעליב "העטלף" וחיכה לרגע המתאים שבו יוכל להיפרע מאייזנשטיין.

באופרטה כמו בקומדיה ממוצעת, כל הדמויות מצליחות להגיע תמיד לאותו מקום. אשתו של אייזנשטיין מגיעה למסיבה מחופשת לרוזנת הונגריה. בעלה, שמתחזה למרקיז רנאר, אינו מזהה אותה ומנסה להתחיל איתה. היא בתגובה מצליחה לכייס את שעונו. גם אדלה, המשרתת של רוזלינדה, מגיעה למסיבה, לאחר ששיקרה לגבירתה על מעשיה באותו הערב, ומתחזה לשחקנית. הערב עובר בנעימים. בדרך כלל באופרטה, זו ההזדמנות להעלות קטעי אופרה ויצירות קלאסיות שאינם קשורים לעטלף. לא שציפיתי לאורחים בקנה מידה של הסטופנדה או של פאווארוטי , אולם בפועל ההרגשה הייתה כמו בסרט "הקיץ של אביה" – אף אחד לא הגיע. אכן אופרטה דלת תקציב.

למחרת בבוקר, כאשר אייזנשטיין מגיע לבית הכלא, הוא מגלה שמישהו אחר נכלא במקומו. הוא מתחזה לבלינד, עורך דינו הכושל, ומתברר לו שהמאהב של אשתו, לא רק נואף, אלא גם ג'נטלמן, התחזה לו, כדי שלא יידעו שגבר זר היה בבית אייזנשטיין. פרנק – מנהל בית הכלא, רוזלינדה, אדלה, פלקה, הסוהר פרוש, ובעצם כל אורחי הנשף, מגיעים לבית הכלא. המתיחה מתבררת, צביקה הדר מסביר שהכל בגלל השמפניה, כולם סולחים לכולם על בגידותיהם ושרים את שיר השמפניה. פרנק מתנדב לממן מכיסו את הכשרתה האמנותית של אדלה ואייזנשטיין נכנס לכלא כדי לרצות את עונשו – 8 ימי מאסר.

רמת הזמרים נעה בין שני קצוות: שרה ג'קוביאק המופלאה בתפקיד רוזלינדה – קול עמוק ויפהפה והופעה משכנעת (אחחח… הצ'ארדש בנשף) ובועז דניאל כד"ר פלקה בקול בוטח וביצוע מקסים. לעומתם סטלה גרגוריאן כאורלופסקי די נבחה את התפקיד ואולגה סנדרסקיה, שהעלתה בי מחשבה, שאולי גם היא כמו ריהאנה, בילתה את השעות שלפני ההופעה בים המלח. משהו לא טוב קרה שם. אם היא הייתה מתמודדת בכוכב הבא, תוכנית המציאות האחרונה של צביקה הדר, השערתי היא שהמסך לא היה עולה. השמועה מספרת, שחן רייס המגלמת את אדלה בקאסט האחר, היא קרן האור של ההפקה. אולי כדאי לשקול להעסיק אותה בכל ההופעות. בסך הכל קטעי האנסמבל היו יפים. אם רייס היא קרן אור, השמש הוא המנצח זובין מהטה, שלמרות ההשגות, הפיק ערב סביר לחום יולי-אוגוסט ישראלי. הנעימה מאחור המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני. בסיום ערב שכזה של אופרטת פופקורן רק קרמשניט היה חסר.

העטלף – יוהאן שטראוס הבן. אופרטה בביצוע קונצרטי. התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח זובין מהטה. סולנים: רוזלינדה: שרה ג'קוביאק. אדלה: אולגה סנדרסקיה. אייזנשטיין: אריס ארגיריס. אורלופסקי: סטלה גריגוריאן. אלפרד: מרקו ינץ'. בלינד: ניקלס ביורלינג ריגרט. ד"ר פלקה: בועז דניאל. פרנק: יורי קיסין. פרוש/מנחה: צביקה הדר. אורחים: המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני. טקסט מדובר : אורי גרוס. היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן. 7.7.2014.


תגובה אחת

  1. חוויות מ"העטלף" אמש בחיפה.
    השמטת כל הדיאלוגים ואולי גם קצת מוזיקה לטובת דברי הקישור התפלים (בחלקם) של צביקה הדר פגמה. במיוחד במערכות 2 ו 3 שהפכו לטעמי להיות מעין קונצרט גאלה של קטעים מהעטלף ללא חוט מקשר של עלילה. היו חסרים דיאלוגים כמו זה בו אורלובסקי מכריח את אייזנשטיין לשתות או הדיאלוג הקומי בין שני "הצרפתים" שאינם דוברים את השפה. הדר היה אמור להיות הסוהר פרוש. לא פרוש ולא פשוש. כל המערכון הושמט. במקום זאת היו התבדחויות ברמה של ערוץ הילדים שארכו בהתחלה כ 10 דקות. מיותר לחלוטין. גילוי נאות: חלק מהקהל אהב את זה.
    אחרי המבוא הקצר למערכה השלישית מופיעה אדלה עם האריה המקסימה על יכולותיה כשחקנית. מי שלא מכיר את העלילה לא מבין מה קורה כאן ומה פתאום היא. חסר כל הקטע של שני האייזנשטיינים ועוד.
    בקיצור – קונצרט גאלה של "עיקר החדשות וקצת במלואן".
    ועל הביצוע: ראשית יופי של שירת מקהלה, שאפו למקהלה על שם ברטיני.
    המבקר של "הארץ" טען כי יש כבדות מה בניצוח. ואכן, מהטה ניצח עם פרטיטורה (מפתיע, כי בד"כ הוא מנצח מהזיכרון). אני לא בטוח שאופרטות וינאיות הן "כוס התה" שלו. כמי ששמע בזמנו הרבה את ההקלטה האגדית של וילי בוסקובסקי http://www.amazon.com/Die-Fledermaus-Rothenberger/dp/B000002S8K/ref=sr_1_sc_1?s=music&ie=UTF8&qid=1404979686&sr=1-1-spell&keywords=fledermaus+boskowski
    ואת ה DVD של קלייבר אני מגיע למסקנה שלמנצחים הוינאים (כן, אני יודע שקרלוס גדל לא שם) יש כנראה משהו בדם שחסר לאחרים, גדולים ככל שיהיו. עוד נדבך של קצף וינאי. ולא שזו ביקורת על הניצוח של מהטה כמו תישבחות לניצוח הוינאי (שלא לדבר על השירה בעגה הוינאית ולא בגרמנית סטנדרטית בדיקציה זרה).
    לא ברור לי מדוע צריך היה להביא טנור מחו"ל (והוא מוצלח) לתפקיד של דר בלינד. אני משוכנע שגיא מנהיים היה עושה זאת בהצלחה רבה.
    אהבתי מאד את השירה והמשחק של הבריטון היוני אריס ארגיריס בתפקיד אייזנשטיין. שירתו מזכירה את אברהרד ווכטר (שהיה לו קושאן על התפקיד). שרה ג'קוביאק בתפקיד רוזלינדה הייתה נהדרת. הצ'ארדש שלה היה נפלא (זה אני שצעק בראוואה). בועז דניאל היה טוב מאד וגם הדיקציה שלו. בסך הכל גם האחרים היו טובים למדיי ומהשירה נהניתי. מהניצוח לא סבלתי ומה שהפריע לי זה שלא ראיתי אופרטה אלא אוסף של קטעים. נו, גם זו לטובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: