music4awhile

ראשי » Uncategorized » פרשי ארטמיס

פרשי ארטמיס

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

על רביעיית מיתרים בין שתי פסגות מכוסות ערפילי עד / גיורא גרשטיין

אף על פי שעבדכם הנאמן מצוי לו כעת בתקופה עמוסה ולחוצה, לא יכול היה שלא להתפתות לאפשרות הקוסמת (או שמא הקוסמית?) לטפס על כנפי נשרי שחקים ולנסוק מעלה מעלה, אל מעבר התודעה האנושית ואל תוך תוכה ממש.

לפיכך שינסתי מותניי ויצאתי מטרופוליסה, אל מעונו החמים והנעים של קונסרבטוריון שטריקר, שגם אם לי זאת רק פעם שנייה בו, הרי שכבר חש אני בו כאילו הייתי יושב בביתי (אך עם אקוסטיקה משופרת). שני דברים נעימים ציפו לי עם הגיעי למקום – פני ידידים ופנים רבות סתם. אמנם המוזיקה המבוצעת בקונצרטים מהווה סיבה מספקת לבקר בהם, אך אלו עשויים גם לשמש לדיונים מלמדים, רינונים משעשעים וויכוחים לוהטים בהפסקות, להסכמה מהדהדת עם דעות אלה ולהתנגדות שוצפת לדעות אחרות, לחידוש ידידויות נשכחות ולהיכרויות מלהיבות חדשות – ובסופו של דבר לשיתוף האהבה למוזיקה עם אנשים זרים, הנהפכים קרובים. עונג זה ציפה לי אמש, בפוגשי כמה וכמה מידידיי הטובים.

באשר לדבר הנעים השני – האולם היה מלא עד אפס מקום (ועוד זכיתי לשמוע מענה שהוא כה נדיר "סליחה, אך כל הכרטיסים נמכרו"!!!). עוד ישנם צדיקים בסדום, גם אם שמה תל אביב.

רביעיית ארטמיס מגרמניה עולה על הבימה, ללא תווים וללא מושבים (פרט לצ'לן) ומתחילים לנגן את אחת מהיצירות הכבירות, המורכבות והעמוקות שנכתבו במוזיקה בכלל ובמוזיקה הקאמרית בפרט, הרביעייה מס.14, אופוס 131 של מיודענו בטהובן המבוגר, הבוגר והחופשי לחלוטין. בחמש רביעיותיו האחרונות השיל מעצמו בטהובן כל ניסיון למצוא חן בעיני הקהל של ימיו והרשה לעצמו לכתוב כאילו כתב יצירה למאזין אחד, לו עצמו, בתנופת דמיון אדירה, ידע טכני מופלג, במחשבה מופלאה וברגש חודר סלעים.

בפרק הראשון בעל עוצמות הרגש שלא ניתן כמעט לשאתן, ארבעת הפרשים חדרו יחדיו באומץ אל סבך יער אפל ועבות, אם כי מדי פעם לכידותם נפגעה ותחושת החיפוש נפגמה מעט. בפרקים השני והשלישי, בהם הפרשים עוברים מהליכה ריקודית וחיונית אל עבר רצינותו של הפרק הרביעי והמונומנטאלי, הרביעייה ניגנה כבר בצורה מאוזנת יותר והצליחה ליצור רגעי יופי טהור של ממש, אך בפרק הרביעי חסרה תחושת האתר המרחף.

בפרק החמישי העליז כביכול, אך הגרוטסקי במובלע, פיזזו ארבעת פרשינו בקלילות יתרה, תוך כדי יצירת גווני אירוניה מעודנים, ומשם לפתע שוקעים אנו אל עמקי הפרק השישי הקצר, אך הגורם למאזין להשתקע אל תוך הגות עמוקה ונעלה. בפרק השביעי, הפרשים מחזקים, מחלישים, מאיצים ומאטים את דהרתם ובונים את המתח הדרמטי של הפרק אל עבר הצוק הנישא מעל פני העננים ומשם בוקעים אל עבר שלושת השמשות – האקורדים המאסיביים המסיימים את היצירה. התשואות היו אדירות, הביצוע היה טוב מוסיקלית, אך לטעמי האישי לא היה מעמיק מספיק אינטלקטואלית.

לאחר ההפסקה, ממנה עיקרית אחת עברנו לשנייה, אל רביעיית המוות והעלמה, אותה רביעייה שהמוות שורר בה ושורה עליה, יצירה של מלחין צעיר, הנשמעת כאילו נכתבה מניסיונו של ישיש רב שנים. כאן ארבעת הפרשים כבר יצאו בצורה מתואמת ותקיפה יותר אל עבר אלת הגורל הקודרת, המנחיתה את מכותיה על הפרשים הדוהרים, נמלטים, שבים ונעים ללא הרף, יוצרים, מגבירים, מרפים מעט את תחושת המרדף, שבה אנו הן הרודפים והן הנרדפים, במתח רגשי בלתי פוסק. גם בחלק האמצעי, הלירי יותר, המתח נדמה שמוקל מעט, אך זה נועד רק על מנת לשוב ולחזק אחיזת הגורל בגרוננו, בקודה המסיימת בה הנפש זועקת חמס והשמיים מקדירים והולכים.

הפרק השני המפורסם, המתבסס על נושא המוות משירו המוקדם של המלחין, נעים אנו בערפל סמיך, בתחילה כבתהלוכה עצובה ולאחר מכן בווריאציות שונות – בראשונה אנו נזכרים בעלמה (שוברט עצמו?) המנסה לדחות את המוות בתחינה אנושית כל כך; השנייה מלאת חמלה ועצב עמוק, בשלישית מנסים אנו להימלט מהמוות בשעטה מטורפת; ברביעית, הנדמית מנחמת, אך למעשה מרמזת לנו על המציאות האכזרית; והחמישית המשקיעה אותנו במעמקי כאב חסר מזור ומסתיימת בהשלמה עמו. כאן מגיעה מילה טובה לצ'לן, שלדעתי עשה עבודה נהדרת, איחד את האנסמבל ושימש להם כבסיס איתן.

הסקרצו ההרואי, שצופה לעתיד אל הסקרצי מהסימפוניות של ברוקנר, משעיט את פרשיו אל הסכנה וממנה ופונה אל טריו מעודן ושלו, פיסת גן עדן זעירה בלב ליבו של הגיהינום – ובחזרה אל המקצבים המשוננים של הסקרצו. בפרק הרביעי, ארטמיס קלת הרגל יוצאת למצוד או שמא ניצודה, נעה במהירות קדימה, רצה, אצה, עוקפת, נעצרת לרגע, בוחנת את סביבתה ושבה אל המצוד חסר הרחמים, בו המוות אורב, מתנפל, מתחבא, תוקף ונאבק עם החיים, פעם ידו של זה על העליונה ולעיתים של אלו ושני אלו מתקוטטים כיעקב, אך הפעם עם מלאך אחר ועל נהר אחר, רחב ואפל הרבה יותר ומשם אל ישורת הקרב האחרון. רביעיית ארטמיס יצאה וידה על העליונה.

התשואות לא נפלו בעוצמתן מאלו הקודמות, ולהדרן ניגנו בצורה נהדרת ממש את הפרק האיטי מרביעיית המיתרים הראשונה של מנדלסון. לטעמי, אחרי שתי יצירות כה תובעניות ההדרן שגוי – ובכל זאת, החיים ניצחו.

"המאסטרים הגדולים – קונצרט מס' 3". רביעיית ארטמיס (גרמניה): וינטה סרייקה, גרגור זיגל – כינור; פרידמן ויגלה – ויולה; אקרט רונגה – צ’לו. בטהובן: רביעיית כלי קשת מס’ 14 בדו-דיאז מינור, אופ. 131. שוברט: רביעיית כלי קשת מס’ 14 ברה מינור, ד. 810, “העלמה והמוות”. הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה, 22.6.14.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: