music4awhile

ראשי » Uncategorized » הקתרזיס הרוסי

הקתרזיס הרוסי

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

תהומות ופסגות הנפש הרוסית / גיורא גרשטיין

דעה רווחת, בקרב תל אביבים רבים ובעיקר צרכני התרבות שביניהם, טוענת שמעבר לאי המוריק (?) הידוע בשם תל אביב מינורה, קיימת שממה תרבותית מוחלטת. אך האם זה באמת כך?

בצהריי יום שישי שמתי פעמיי אל עבר היכל התרבות שבראשון לציון. בניין חדש יחסית, אם כי די סטנדרטי מבחינת עיצובו, בעל אולם גדול עם אקוסטיקה בהחלט טובה וכיסאות בהחלט צרים, מעין התגלמות קרתנית מעט של היכל התרבות התל אביבי, אך ראו איזה פלא! לקונצרט בסדרה הקאמרית מגיע המון אדם, רובו של האולם מלא ובניגוד למוסדות תרבות תל אביביים רבים, נדמה שמטרתם של רוב האנשים בקהל היא, כמה מפתיע, להאזין למוזיקה.

תכונה נוספת ניכרה מייד בתוך הבניין והיא התכונה הרוסית – מירב המאזינים, עובדי ההיכל, המוזיקאים שעל הבימה ואפילו המלחינים עצמם, היו כולם מיוצאי חבר המדינות. לרגע חשתי עצמי כאילו אני בהיכל הפילהרמוני של קזן או נובוסיבירסק, שבהן התקיימה בתקופה הסובייטית פעילות תרבותית שלא הייתה מביישת את מוסקבה או פטרבורג עצמן. אם כי לכך נלוות המחלות הישראליות הייחודיות כל כך – הרצ'רצ'ת, השקקת והצלופנת.

על הבימה עולה בוריס גילטבורג, פסנתרן ישראלי צעיר אך בעל תעודות רבות, מתיישב אל הפסנתר, וללא גינונים נוספים נוגע בקלידי פסנתר הכנף ומכניסנו אל עולמו של רחמנינוב הצעיר, הכל כך רוסי – במלנכוליה שלו, במלודיה השופעת ובלשון ההרמונית האופיינית לו. רחמנינוב, שבמובנים רבים הינו ממשיכו של צ'ייקובסקי, יצר בשלושת המומנטים המוזיקליים מיניאטורות, שגם אם מבוססות הן על האידיום השופני, הן מאוד רחמנינוביות. אם במומנט הראשון, המהורהר והחולמני, גילטבורג גילה את פניו הליריות והמעודנות, הרי שבמומנט השני ניגן כבתשוקה תהומית שאיננה באה אל סיפוקה, ואילו במומנט הרביעי התחבר מיד לצידו המונומנטאלי והדרמטי יותר של רחמנינוב, משל היה רוכב כפרש טטרי על פסנתרו בערבותיה האינסופיות של אימא רוסיה.

משלוש מיניאטורות מלודיות ויחסית קליטות, עברנו אל יצירתו הניאו קלאסית של פרוקופייב, הסונטה השביעית. הפרק הראשון מלא קונטרסטים חריפים והרמוניות בלתי שגרתיות, נע בין רגעים ליריים לדרמטיים כאילו מבלי משים. הפרק השני מתחיל באווירה דמוית חלום שקט ומחויך, אט אט מסיר מפניו את המסכה ומתגלה כחלום מסוג אחר, קודר, אפל, ושב ועוטה את מסכתו הראשונית, אך מבעדה כבר נשקפת הדמות האחרת. הפרק השלישי, האנרגטי והתזזיתי, כמסכת חייו של אזרח סובייטי הנעה בין תהומות מוחשיים יותר ויותר לבין תקוות קלושות יותר ויותר.

פרוקופייב, כמלחינים סובייטים רבים, מגלה וחושף במוזיקה הקאמרית שלו הרבה יותר מאשר בסימפונית או באופראית שלו, אך כמעין נבוקוב של המוזיקה, הוא עושה זאת בצורה אינטליגנטית, צוחק ובוכה עם ועל המאזין, חושף מעט ומסתיר הרבה. אך גילטבורג, גם אם זאת הסונטה המבוצעת ביותר של פרוקופייב, הצליח לחדש לא מעט ולחדור עמוק יותר אל מחשבתו של המלחין. כמעט רוכן אל הפסנתר, שומע כל איוושה, מבין לעומק את מה שהוא מנגן ולמה, וחשוב מכול – מצליח להעביר תחושותיו אלו אל המאזין.

הוא הצליח לעשות זאת גם במיניאטורה הקצרה והמבריקה של פרוקופייב "ההצעה השטנית", בו אנו מרחפים ודוהרים עם פאוסט ומפיסטו מעל פני תהומות פאנדמוניום של דנטה, מארלו וגתה גם יחד, אך כל זאת עם קריצה אירונית וטירוף וירטואוזי.

מהמלנכוליה הדרמטית והטרגדיה האינטלקטואלית, שבנו בבת אחת אל אחד מאבותיהם המוזיקליים – צ'ייקובסקי – ואל הפרק השני מרביעיית המיתרים השנייה שלו, שכשמו כן הוא, אנדנטה קנטבילה, המשכי ושירתי, כשיר עם רוסי נוגה ונוגע ללב. אך גם אם רביעיית ריכטר ניגנה אותו בצורה מעודנת ולירית, הרי שחסר תבלין כלשהו שירים ביצוע זה משגרת אינספור ביצועים לקטע וליצירה אלו.

ביצירה האחרונה בקונצרט, התמונה השתנתה. מהשלווה המלנכולית של צ'ייקובסקי שקענו אל תהומות הרגש והמחשבה של שוסטקוביץ' בחמישיית הפסנתר שלו. בפרקים הראשון והשני, הכתובים מעשה קונטרפונקט כביר ורב עוצמה, כאילו רוחות באך ובטהובן עצמם עמדו מאחורי שוסטקוביץ'. כאן, הנגנים ביצעו את היצירה במלוא מובן המילה, באחידות מהודקת, באקספרסיה מובהקת ובחיבור מושלם ליצירה ולמלחין: הסקרצו זורם, קליל והומוריסטי כביכול, אלא שההומור הוא שחור והזרימה היא כבנהר הסטיקס, והקלילות נתמכת במקצבים חדים ומשוננים. בפרק הרביעי, הנפרש משירת כינור מלאת תוגה על בסיס באסו אוסטינאטו של הצ'לו, אל קינה חודרת קרביים בכל הכלים ועם מודולציה הרמונית, הקלילות הופכת עורה ונעשית אופטימית ומלאת חיים, ומשם נכנסים אל הפרק החמישי והאחרון, המעלה אותנו מאותם תהומות אל אוויר פסגות, אבל כזה שהוא ממלא ריאות ומטהר מחשבות, במארש ניצחון של רוח האדם, כנגד העולם מסביב והאדם שבפנים ומסתיים בקו לירי ומלא עליזות עצובה משהו.

רגע לאחר סיום היצירה נשמעה מאחוריי מילה אחת (ברוסית) שמסכמת עבורי את הקונצרט –"תענוג".

"רוסיה" – קונצרט מהסדרה הקאמרית של תז' ראשל"צ. בוריס גילטבורג, פסנתר.  רביעיית כלי-הקשת הפילהרמונית: איליה קונובלוב, כינור. שמואל גלזר, כינור. דמיטרי רטוש, ויולה. פליקס נמירובסקי, צ'לו. בתכנית: רחמנינוב – 3 מומנטים מוזיקליים אופ. 16 לפסנתר. פרוקופייב – סונטה לפסנתר מס. 7 בסי במול מג'ור אופ. 83. פרוקופייב – הצעה שטנית, לפסנתר אופ. 4. צ'ייקובסקי – אנדנטה קנטאבילה מתוך רביעייה לכלי-קשת מס. 2. שוסטקוביץ' – חמישייה לפסנתר ולכלי-קשת  בסול מינור אופ. 57. היכל התרבות ראשל"צ, 30.5.14.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: