איפה הקהל?

סולני ת"א הסתכנו בתכנית לא שגרתית / עמיר קדרון

קלייר מגנאג'י וברק טל בחזרות

על הנייר, היתה תכנית הקונצרט ה-6 מסדרת אנסמבל סולני ת"א בעייתית: מנה כפולה של ברטוק, אימת הבורגנים; אחד סקלקוטס (Skalkottas), שהתברר כמלחין מודרני, רחמנא ליצלן; אחד לויטאס – עכשווי ומקומי, לא עלינו – שתרומתו לקונצרט היתה קובץ שירי שואה בתזמון אומלל, רק כשבועיים לאחר שהקהל שילם את מס האבל השנתי. אפילו שוברט לא תפקד כגלגל הצלה, כיוון שיוצג ע"י יצירה לא מוכרת דיה – סלבה רג'ינה. מי אמר 'אווה מריה' ולא קיבל?

בפועל, הסתבר שהשד אינו נורא ושההימור צלח לפחות מבחינה אמנותית. לפיכך מצער שהקהל מיאן להסתכן והצביע ברגליו. רשימה זו מתייחסת למופע שנערך באולם וייל (כפר שמריהו) שאוכלס למחצה, פחות או יותר. על-פי דיווחים, גם בחיפה ואפילו בת"א לא נרשמה תפוסה מלאה, והדבר אינו מובן מאליו כשמדובר בקונצרט למנויים.

ובכן, נתח הקהל שהבריז פשוט הפסיד תכנית רעננה, מקורית ומרתקת, שאמנם היתה מפוזרת משהו מבחינת מבנה ותוכן, ולא כללה עוגן ברור, אך לרוב הרוותה נחת את אלו שבחרו להתייצב. פרקי הריקודים של סקלקוטס ושל ברטוק, למשל, זכו לביצועים מענגים ברהיטותם: באלו של הראשון הודגשה מאד נימת שיכרות משעשעת, בעוד שאצל ברטוק הועצם נופך לירי של נוסטלגיה וכיסופים שממש נגע ללב, בהובלת הכנרת קורדליה האגמן.

הדיברטימנטו של ברטוק, שחתם את הערב, הרשים פחות. הנגנים אמנם נסחפו בלהט של מנצחם, ברק טל, והפיקו צליל נלהב, אך חסרה בביצוע מידה הכרחית של דיוק ותיאום. בהיעדרה, לא התממשה במלואה תחושת המסתורין הטמונה בפרק האמצעי, וכן לא נשמר היטב המתח בפרקים החיצוניים.

היצירות הנ"ל, שהשראתן עממית, היוו אחד משני ערוצים שבהם נעה תכנית הקונצרט. השני סבב את אורחת ההרכב, הסופרן קלייר מגנאג'י: שלוש יצירות הנבדלות זו מזו בתכלית, שצירופן אפשר לזמרת להציג את טווח כישוריה בשלמותו. במאמר מוסגר וביחס לתהיה על מחסור בקהל, מתסכל להיווכח שאפילו אמנית מסדר גודל כזה, שעל יכולותיה אין צורך ללמד זכות, בפועל אינה מגנט מושך קהל.

שוב, אפוא, החמצה של הנעדרים: את ה-"סלבה רג'ינה" של שוברט זימרה מגנאג'י בפשטות כובשת שחידדה את אופייה המוצרטי של היצירה; גולת הכותרת של הקונצרט היתה ההפתעה שלא התפרסמה מראש – אריית השיגעון מתוך האופרה פלאטה (Platée) מאת ראמו. כאן יש להחמיא להחלטה העקרונית של הזמרת שלא להזניח את התוכן לטובת הצורה: הארייה יכולה לשמש כבסיס לתצוגת תכלית של קולורטורות, ואין ספק שמגנאג'י יכלה ללכת רחוק עם העניין משעשתה בפועל, אך ביכרה את האיזון על פני השואו. בהתאם, שולבה הראווה הקולית במכלול הפרשנות, תוך מתן משקל רב להיבט התיאטרלי – ובמיוחד ההומוריסטי – של הקטע. שבחים מגיעים גם לנגנים על ביצועם המבריק.

הערות ביניים: ראשית, הופעתה המרהיבה של מגנאג'י אמנם עוררה התלהבות בה' רבתי, אך ספק אם פירסום הארייה מראש היה תורם במשהו לנהירת קהל. ראמו אינו ברהמס; שנית, הזדמנות פז להתענג על השיגעון של ראמו ועוד שלל ניצוצות צפויה בסדרת הבארוק הקאמרית החדשה שתיערך בעונה הבאה בשטריקר, ומסתמנת כמרענן הרישמי של הסצינה; שלישית, לאור איכות ביצועיה, כיצד ייתכן שמגנאג'י אינה בת-בית באופרה הישראלית? אולי מוטב שלא לפתוח תיבת פנדורה זו.

היצירה המסקרנת ביותר בתכנית, אולי, היתה מחזור השירים "עד מתי" שהלחין יבגני לוויטס על-פי יעקב ברזילי. במקור נכתבה היצירה להרכב קאמרי – קול, צ'לו ופסנתר – והמלחין עיבד אותה לתזמורת מיתרים. עיקר מעלתו של העיבוד הוא הימנעותו מהגזמה: מובן שיש שינוי במסה ובצבע, אך האינטימיות נשמרת, ואיתה צניעות המוזיקה והכבוד שהיא רוחשת לטקסט. הערך המוסף של התזמור ניכר בפתח השיר "אדון עולם", המעיד על פרץ השראה יוצא דופן: חלק הארי של השיר הוא קרשנדו ממושך שעניינו בריאת האור, והתיבות הפותחות נמסרו לוויולה בליווי מתון של צ'לי ובאסים. אין לתאר במלים כמה יופי נובע מהמהלך הזה, קל וחומר בנגינה הרגישה של שולי ווטרמן ועמיתיה, בצירוף מגנאג'י בקו קולי שעלה וזרח ממש כקרן אור.

לסיום, כמה מלים על הקונצרט הקרוב וכן הצצה לעונה הבאה: המנויים יכולים לרדת מהבריקדות, כיוון שקונצרט סיום העונה יכלול מיצירות ברהמס. העונה הבאה תערב לכל חך, ואחד מחידושיה יהיה מקבץ מופעים תחת הכותרת "אוצרות הקלאסיקה". בין היתר, ייערך ערב שעיקרו מוצרט, וכן צפויה תכנית בארוק ובה יזמר אלון הררי אריות מאת פרסל, ויוואלדי והנדל. הררי יופיע גם בסדרת הקונצרטים המרכזית לצד רוויטל רביב (השניים שרו עם ההרכב גם העונה). עוד אורחים: הפסנתרן אלון גולדשטיין, שינגן בטהובן בפתח העונה, והסופרן אלינור זון שתצטרף לגרסה הקאמרית של הסימפוניה ה-4 של מאהלר. העונה תציג בכורות ליצירות מאת פרמונט ובר-דרומא, וכן מתוכננים שלושה מופעים חדשים בסדרה המומלצת 'בובה של קונצרט'.

אנסמבל סולני ת"א מארח את קלייר מגנאג'י. מנצח – ברק טל. 12.5.14, אולם וייל. בתכנית: ברטוק – ריקודים רומניים, דיברטימנטו למיתרים; סקלקוטס – ריקודים יווניים; לויטאס "עד מתי" – מחזור שירים על-פי יעקב ברזילי; שוברט – סלבה רג'ינה (ד' 676); ראמו – אריית השיגעון מתוך פלאטה.