music4awhile

ראשי » Uncategorized » חגיגה נחמדת

חגיגה נחמדת

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

להכיר יצירות לא מוכרות של מלחין מוכר / גיורא גרשטיין

ויקטור סטניסלבסקי

בעוונותיי המרובים, הייתה לי זאת הפעם הראשונה בה ביקרתי בקונסרבטוריון הישראלי ברחוב שטריקר שבתל אביב, לאחר שיפוצו. לטעמי האישי, דומה כי מדובר באחד מאולמות הקונצרטים המוצלחים בארץ: קטן ואינטימי, מותאם להפליא לקונצרטים קאמריים ולרסיטלים, ובעל אווירה ביתית, חמימה וחייכנית. עניין חשוב לא פחות, שלשם שינוי לא נשכח על ידי האדריכל – הכיסאות נוחים ביותר ומסייעים לנפש להתנתק מעט ממגבלות הגוף הפיזי ולנסוק אל אותן ספירות עליונות של המוזיקה והקיום.

האירוע שלכבודו הטרחתי עצמי וגופי אל העיר הגדולה היה קונצרט לציון שנת ה-150 להולדת ריכרד שטראוס. עד מספר שנים, היה שם זה טעון בלא פחות משמעויות בעייתיות מאשר שמו של מלחין אחר, שבמובנים רבים, מהווה שטראוס את יורשו, הלא הוא ריכרד "הראשון" וגנר. שטראוס נחשב כאחד מגדולי המלחינים הגרמניים והאירופאיים, ובמובנים לא מועטים, אולי הקייזר האחרון של המוזיקה הגרמנית, אשר מותו ב-1949 סימן יותר מכול את תום תקופת הבכורה האוסטרו-גרמנית בת מאות השנים במוזיקה האמנותית.

אך יחד עם חשיבותו העצומה והפופולאריות הגדולה של יצירותיו של מלחין זה, נראה כי שנת ה-150 איננה זוכה בארץ לאותו יחס ראוי כפי שהיא מקבלת במדינות אחרות. תיקון לכך, צנוע אך חשוב מאין כמותו, נעשה בקונסרבטוריון שטריקר. בשואלכם כל אוהב מוזיקה אודות שטראוס, יציין מיד כי כתב פואמות סימפוניות מרשימות (כה אמר זרתוסטרה, דון ז'ואן וטיל אוילנשפיגל למשל), אופרות נפלאות (מסלומה, דרך אביר הוורדים ועד קפריצ'ו) ושירים מבריקים, שלא מעטים מהם מהווים אולי את פסגת השיר האמנותי הגרמני (ארבעת השירים האחרונים ועוד), אך כמה מהם יידעו כי שטראוס כתב גם מוזיקה קאמרית?

אם כי העדיף לכתוב יצירות להרכבים גדולים, הרי שבשנותיו הצעירות כתב גם מספר יצירות קאמריות, ושלוש מהן בוצעו בקונצרט, בביצוע מבצעים מוכשרים להפליא, שנדמה כי למרות היות הקונצרט חד פעמי והיצירות מבוצעות באורח נדיר, השקיעו בכך את כל כולם, בהתלהבות, בעניין וברצינות.

הקונצרט החל מיצירת נעורים (אם כי בכותבה, עמדו מאחורי שטראוס בן ה-19 כבר עשר שנות הלחנה), הסונטה לצ'לו ולפסנתר, שבוצעה על ידי עמנואלה סילבסטרי וויקטור סטניסלבסקי. לכשעצמו, הביצוע היה ראוי ביותר לשמו, אם כי נדמה שלעיתים הפסנתרן נהנה כל כך מהמוזיקה, עד שנטה לשכוח את שותפו לדרך ואיזון הקולות בין הכלים הופר קלות. מנגד, דומה שהצ'לן לעיתים לא מפיק קול מלא מכלו.

ביצירה העוקבת, היא היצירה הקאמרית המשמעותית האחרונה שכתב שטראוס (בגיל 23), ניגנו סעידה בר-לב וסטניסלבסקי. שני דברים ניכרו מיד בביצוע – האחד שבר-לב מחוברת למוזיקה זאת בכל נימי נפשה; וכן, למרות שהיצירה איננה כתובה כיצירה וירטואוזית, מעמידה היא בפני הפסנתרן אתגרים לא מועטים. סטניסלבסקי עמד בהם בכבוד והצליח להפנים אל תוך תוכו את האידיום השטראוסי. היצירה נחשבת ל"ברהמסית", ומזכירה לי יותר את פרנק, אך בו בזמן, גם אם המלחין הצעיר עוד חיקה צורות והרמוניות של מלחינים גדולים אחרים, מורגשת טביעת אצבעו המקורית בכל תיבה ותיבה – "מיד מרגישים שזה שטראוס" – ואף שנכתבה בשנות ה-80 של המאה ה-19, היא מביטה קדימה בלא חת, אל הפואמות הסימפוניות העתידות להגיע ויש בה אף אזכור קל שבקלים לארבעת השירים האחרונים, שנכתבו כשישים שנים מאוחר יותר.

לאחר ההפסקה, נוגנה הרביעייה, שבה היטיבו הנגנים לשתף פעולה. ראוי לציון בייחוד "החבר האילם", אמיר ואן דר האל, שהפליא לעשות. אך ככלל, איכות הנגינה הייתה לעילא ולעילא. באשר למוזיקה עצמה – פרט למלודיות השטראוסית השופעת, הבאה לכדי ביטוי במיוחד בפרק האיטי, הלירי והנוגע ללב; ליכולתו ביצירת מקצבים לא שגרתיים, הבאה לידי ביטוי בסקרצו ה"ברהמסי", שהינו יותר ברוקנרי לטעמי; ולבקיאותו בקונטרפונקט (בגיל 20!) המופיעה במלוא זוהרה בפרק הרביעי, המורכב והעשיר – הרי שכבר ביצירה זאת חשים את ידו של רב אומן, היוצק דברים שונים אל תבנית אחת ומפיק יצירה מרשימה ומהודקת היטב.

לסיכום – אינני יודע אם האזנתי ליצירות גדולות, אך בטוחני שהאזנתי ליצירות של מלחין גדול.

ובעונה הבאה? בראש ובראשונה מתנוצצים בראש התכנית המרתקת שמות מכלול יצירותיו של בטהובן לכינור ולפסנתר ולצ'לו ולפסנתר, מאבני היסוד של המוזיקה הקאמרית בפרט והמוזיקה בכלל. בינות יצירות ידועות ומלחינים ידועים, ניתן למצוא גם לא מעט יצירות של מלחינים ישראלים ויצירות של מלחינים פחות ידועים, אך מעניינים לא פחות. מבחינת המבצעים, הרי שניתן להתענג למשמע נגינתם של כמה מההרכבים המוזיקליים המוצלחים ביותר בעולם ובישראל – החל מהרביעייה הדורית ורביעיות קאזאלס ואמריליס, דרך הפרויקט הקאמרי הישראלי ואנסמבל מיתר וכלה בחגי שחם, ניתאי והלל צרי.

"150 להולדת שטראוס" –  ויקטור סטניסלבסקי – פסנתר; סעידה בר-לב – כינור; עמנואלה סילבסטרי – צ'לו; אמיר ואן דר האל – ויולה. בתכנית: סונטה לכינור ולפסנתר במי-במול מז’ור, אופ. 18; סונטה לצ’לו ולפסנתר בפה מז’ור, אופ. 6; רביעייה לפסנתר ולכלי קשת בדו מינור, אופ. 13. קונסרבטוריון ת"א, 13.3.14.

 

 


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: