music4awhile

ראשי » Uncategorized » אופרה במרחב צר

אופרה במרחב צר

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

בימוי סביר ושירה נאה בהפקת "לה בוהם" / עמיר נהרי

"לה בוהם" מאת פוצ'יני היא אחת האופרות האהובות ביותר ברפרטואר. פשטנות העלילה והדמויות היא דרכם של הליברטיסט ג'קוזה ושל המלחין לצמצם את האופרה לרכיבים הבסיסיים ביותר של החיים: נעורים, התאהבות, ריבי אוהבים וקנאה, ולבסוף חולי ומוות, ולהציג אותם לקהל עם סנטימנט נקי שכולם יכולים להזדהות איתו. בהשראת הווריזמו, הדמויות הן אנשים פשוטים, אמנים צעירים ונאבקים. הרקע הוא בתי הקפה וחיי הרחוב העליזים של פריז, המייצגים התפכחות מחלום. גם כשהגיבורה מתה, היא עושה זאת באופן כמעט חרישי, ללא זעקות אופראיות.

לאחרונה מסתמנת מגמה מקומית להפקות אופרה בומבסטיות, עתירות חפצים וטכסיסי בימוי. זאת בפרט באופרה האחרונה שביים פה די פראלפרה (Pralafera), המביים כעת את "לה בוהם". למרבה המזל, החששות התבדו לרוב, ומלבד הרכב המאסיבי והמיותר בו נכנסות לבמה מוזטה ומימי במערכה האחרונה, הבימוי היה צנוע ונקי יחסית. זאת במיוחד במערכה השלישית, שם התפאורה הצנועה אפשרה לזמרים לעמוד בקדמת הבמה, ו"לגעת" בקהל עם הכאב הטרגי של הדמויות הראשיות, במקביל לריב האוהבים הקומי של המשניות.

המערכה הראשונה והאחרונה התרחשו בעומק הבמה במעין חדר צר, מוגבה וחשוך. התאורה המועטת שימשה באופן מושכל להדגיש את הדמויות ברגעי ההתאהבות והמוות. החלטות בימוי אלו אולי העבירו באופן אמין את האווירה של דירת סטודנטים, אך הרחיקו את הזמרים מהקהל וכלאו אותם במרחב הצר והאחורי יחסית שניתן להם.

במערכה השניה תפאורות מרשימות דימו רחוב פריזאי באופן חי ועליז. עם זאת, גם במערכה זו שימוש בחלק קטן מהבמה הגביל את היכולת להניע את הזמרים, המקהלה והניצבים הרבים. נרשמו כמה רגעים קומיים מוצלחים בהפקה. למשל, כאשר הושר הטקסט "הנה מוכרות המזון" ולבמה נכנסו נשים בלבוש פרוצות ושרו "עוף, ביצים".

אם הבמאי ויתר לרוב על הפומפוזיות, הרי שהמנצח דניאל אורן אימץ אותה בהתלהבות. הפורטה של התזמורת האפיל על הזמרים, בעוד שאורן מדרבן את נגניו לנגינה עצמתית ודרמטית, כולל ברגעים הקלילים יחסית, היכן שנגינה כזו אינה נדרשת. הצליל של התזמורת היה חי ועשיר בניואנסים, אולם תכופות לא אחיד. זו לא הרמה שהורגלנו אליה מהסימפונית ראשון לציון. המקהלה בניצוח איתן שמייסר היתה כהרגלה מצויינת, וכך גם ילדי מקהלת העפרוני הצעירה בניצוח שלי ברלינסקי, שהקסימו בשירתם ובנוכחותם.

אירה ברטמן (מימי) היא זמרת מצויינת וכוכבת הבית של האופרה. היא היתה בשיאה במערכה השלישית המתאימה במיוחד לבשלות, לעוצמה, לכהות ולמניירות הדרמטיות של קולה. חוזה ברוס (רודולפו) הציג קול "איטלקי", "שמן" ונעים, גם אם לא תמיד אינטימי. ניתן לומר שהתמודד באופן מכובד עם התפקיד המאתגר. מי שהצטיינו במיוחד היו זמרי המשנה קרלו סטריולי (קולין) עם הבאס העמוק והמרגש, ואלה וסילביצקי בתפקיד מוזטה; הגם שקולה עוד לא היה חם באריית הוואלס, שהיתה יכולה להיות מעודנת יותר, הרי שבמערכה הרביעית שירתה היתה חמה, נוגעת ללב ומרגשת מאוד. יונוץ פאסקו הפך לאורח קבוע באופרה הישראלית, ותפקיד משנה כמו מרצ'לו הולם אותו היטב. יש לציין שבקאסטים השונים יש עד שלושה זמרים לכל תפקיד, כולל כאלו שהופיעו במטרופוליטן ובלה סקאלה.

לסיכום, הפקה טובה בסך הכל לאופרה פופולרית, וסביר כי הקהל הרחב (שמילא את האולם בעת החזרה הגנרלית) ייהנה ממנה. יש לברך על הצניעות היחסית בבימוי, ועם זאת יצירת מתחם צר ומעט מרוחק עבור הזמרים הקשתה קצת על החיבור האינטימי.

"לה בוהם", (חזרה גנרלית) האופרה הישראלית, 22.4.14. מנצח: דניאל אורן; במאי: סטפנו מצוניס די פראלפרה. התזמורת הסימפונית ראשל"צ ומקהלת האופרה הישראלית.

 


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

  • ללא

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: