ליהוק מושלם בערב שירי הומור / עמיר קדרון
התכנית השניה בעונה זו של 'שירה שיר' נבנתה סביב נושא ההומור, ובכך נטל עורך הסדרה, הפסנתרן עידו אריאל, סיכון מסוים. על פניו, הנושא נשמע ככזה שינעם לקהל, אך אליה וקוץ בה – הומור הוא תלוי תרבות ותקופה, וספק אם כאן ועכשיו מישהו יצחק מסוג ההומור בשירים שנכתבו, למשל, באירופה לפני 100-200 שנה. לזכותו של אריאל ייאמר שלא הסתיר את ההתלבטות, ואף הודה שבמהלך הכנת הערב, קרה שהוא והזמרים ניסו להבין מה בדיוק מצחיק בשיר כזה או אחר.
אם כן, קשה לומר שהקונצרט סחט שאגות צחוק מהקהל – אך הוא ודאי הסב הנאה מרובה מכל בחינה אחרת. התכנית שאריאל בחר הצטיינה בגיוון סגנוני, ומעלתה העיקרית היתה הופעתם המסחררת של עודד רייך ויעל לויטה. למען האמת, קשה לחשוב על ליהוק מוצלח מזה: קולות יפים, מוזיקליות, רגישות, כישרון משחק, חוש טבעי לקומדיה, קשב והופעה מוקפדת. האחרונה משמעותה כי כל מחווה קולית או פיזית עשויה היטב, ויחד עם זאת נדמית ספונטנית ולא מאולצת.
לויטה פתחה את הערב בהצהרת כוונות עם "I hate music", והקסימה כשתיבלה את שירתה במינון מדויק של אטיטיוד אופראי. המהלך חזר, כצפוי וביתר שאת, בשיר "השכנה החדשה". אף שעיבודו מרחיק הלכת של יונתן שנקר לא עשה הנחות לזמרת, זו עמדה במשימה כאילו זה עניין של מה בכך. רייך לא טמן ידו בצלחת, והדגים שיר אחר שיר את מעלות קולו הערב, בין אם לירי או סמכותי. את "The Boatman's Dance" חתם בפיאנו מעודן, וכן עורר התלהבות ב-"I bought me a cat".
לפחות בנקודה אחת הצליחו רייך ולויטה למצות עד תום את הפוטנציאל הקומי, וזאת בדואט החתולים של רוסיני. למרות היותו שחוק, שלא לומר נדוש, ביצוע טוב תמיד מפיח חיים חדשים בדואט. במקרה המדובר היו הזמרים משכמם ומעלה, והגישו פרשנות וירטואוזית ממש – הן בשירה והן במשחק.
לסיום, כמה המלצות: את רייך אין להחמיץ בתפקיד הראשי בהפקת "דון ג'ובני" לצד צוות "מיתר – אופרה סטודיו"; לויטה תופיע בסוף החודש הבא בתכנית אחרת של "שירה שיר"; המופעים הבאים של הסדרה (9-16 במאי) יעסקו בטירוף, ובהם ישירו גיא פלץ ועינת ארונשטיין.
"שירי הומור" – מופע מסדרת 'שירה שיר'. יעל לויטה, סופרן; עודד רייך, בריטון; עידו אריאל, פסנתר, הנחייה, ניהול אמנותי. שירים מאת ברנשטיין, בטהובן, ברהמס, וולף, מהלר, ר. שטראוס, קופלנד, רוסיני וארגוב. המרכז ע"ש פליציה בלומנטל, 22.3.14.
