music4awhile

ראשי » Uncategorized » אינטימיות וכינור

אינטימיות וכינור

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

על סדרת מופעים שמקנה לילדים כלים להאזנה / יעל שלמון ברנע

מרכז פליציה בלומנטל פתח את שעריו לאחרונה לקונצרטים לילדים. אם להכליל מהתנסות ראשונה זו, זוהי בעצם שעת סיפור עם כלי נגינה. חיה לבני והכינור סיפרו לנו סיפורים והנעימו נעימות. חיה עמדה אמנם על הבמה, אבל ההרגשה האינטימית של האולם בפליציה בלומנטל גרמה לתחושה של שיחה בגובה העיניים, וכך גם האפשרות לשאול שאלות בסוף, ומדי פעם גם תוך כדי.

פתח את הקונצרט מאיר ויזל. לפני שפינה את הבמה והזמין את חיה לבני לעלות, פנה אל הילדים בשאלה מה היו עושים אם היו לבד, ללא טלוויזיה ושאר מסיחי דעת שכאלה. את שלושת הרגשות שהציג כיכולים לעלות כתוצאה מגעגועים – שמחה, תוגה ועצב – הדגים עם "לאליזה" של בטהובן.

חיה לבני עלתה וסיפרה שהכינור שלה עוזר לה להיות לבד, ובעצם, כשהיא איתו, היא לעולם אינה לבדה. קיבלנו הסברים על מבנה הכינור והקשת, ועל אנשי מקצוע שונים סביב היצירות לכינור, וחיה אמרה שכעת תנגן בכינור "כאילו שהוא זמרת". ראיתי את בני יושב משתאה לצלילי "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, וחיה הזכירה לנו כי "לכל שירייך אני כינור".

אחר כך קיבלו הילדים משימה. חיה הציגה דרכים שונות לנגן בכינור, משיכות קשת שונות ופיציקטו, וביקשה מהילדים להגיד לה על מה הקטע הבא. לכל ילד הייתה תשובה משלו. חיה סיפרה שזהו "ריקוד הגמדים" (Elves' Dance) של ג'נקינסון, ושכל אחד יכול להמציא לקטעים מוזיקליים שם וזה תמיד יהיה נכון. אני תמיד שמחה לנגיעות של אובייקט מול סובייקט בקונצרטים לילדים.

חיה ניגנה לנו אחר כך מתוך "האביב" של ויוואלדי, והסבירה באופן ציורי את המראות שמתארת המנגינה. בתחילה השמיעה לנו ציוצי ציפורים, יחידות ובקבוצות. באופן דומה היא הדגימה לנו אחר כך עם קפריס 5 של פגניני ילדים צוחקים. בהמשך "האביב" הסבירה חיה על איטליה, שבה באביב השלג מפשיר ועל כן זורם בנחלים, וכי תנאי מזג האוויר שם יכולים לגרום לשינוי פתאומי כך שיום אביבי בהיר הופך במהירות ליום גשום להפליא, והכול הודגם כמובן עם "האביב".

חיה הזמינה את הילדים למחוא כף למקצב ריקוד של באך. לאחר מכן העלתה ילדים לבמה ולימדה אותם לרקוד כבני מלוכה. היה משעשע לראות את הילדים רוקדים בכובד ראש כראוי. הפעלות הילדים המשיכו בנעימת "העוקץ" (The Entertainer, סקוט ג'ופלין), "שמע ישראל" ועוד. אולם בין כל אלה נוגנה המנגינה "צ'רדש" של מונטי. מנגינה נוגה ושמחה, ללא הפעלות, והאולם שקט.

לא רק ב"צ'רדש", חיה לבני סמכה על הקהל שלה, ובצדק, יותר ממני. חלקי היצירות שניגנה היו ארוכים למדי. היו אמנם פטפוטים פה ושם, אבל זה יכול להיות קשור לכך שהילדים שפקדו את המקום היו צעירים יותר מאלו שהתוכנית כיוונה אליהם. גם בני צעיר מהגיל המוצהר. ב"צ'רדש" הוא ירד מהכיסא וניסה כיסא אחר, התכופף, נשכב וקם. לא רציתי שיפריע לחיה, שכן לשאר הקהל הוא לא הפריע, ושאלתי אותו אם הוא רוצה לצאת. חששתי שהעמסתי עליו יותר מדי. הוא בחר לשבת יפה למשך שאר הקונצרט. לאחר הקונצרט שאלתי אותו מה הכי אהב. הוא אמר שהכי אהב את הסיפורים.

אז מה היה חסר לי בקונצרט? קהל. אני מאמינה שהאווירה האינטימית הייתה נשמרת גם באולם מלא, וצר לי על מיעוט הצופים. השעה שבה הקונצרטים מתוכננים אליה, חמש אחר הצהריים, ייתכן שאינה מאפשרת להורים מחוץ לתל אביב להביא את ילדיהם. אבל הורים תל אביביים: יש כאן משהו אחר. קרוב ונגיש. הרי רובנו נשמח לאפשר לילדינו ללמוד נגינה, וגם ללימוד האזנה יש חשיבות. אולם לחשיפתם לכלים בצורה בלתי אמצעית יש משקל אחר. אני ממליצה לכם לקחת את ילדיכם לתוכניות הבאות: "החלילים תמיד צודקים" עם אילן שגב, "משפחת החליליות" עם דרורה ברוק, או "צ'לו מקרב לב" עם מיכה הרן. כדי להתעדכן בנושא של הקונצרטים הבאים – כלי ורגש – של "שלישי בחמש" אנא בקרו באתר של פליציה בלומנטל.

"אני והכינור שלי" – חיה לבני במופע מסדרת "שלישי בחמש". המרכז ע"ש פליציה בלומנטל, 4.3.14.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

  • ללא

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: