music4awhile

ראשי » Uncategorized » בית המוזיקה

בית המוזיקה

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית
מודעות פרסומת

דפנה לוין משנה את חוקי הסצינה בסלון ביתה / עמיר קדרון

דפנה לוין, אם ל-4. למדה פסנתר בנעוריה והשלימה תואר ראשון בפיזיקה. עבדה בהייטק כתכניתנית וכמובילת פרויקטים ואח"כ עברה לתחום ההפקות. כעת עוסקת באירגון קונצרטים וניהול הרכב קאמרי לצד עבודתה בתחום התוכנה.

פתאום קם אדם ומחליט לפתוח בביתו סלון מוזיקלי. באילו נסיבות זה התגבש אצלך?

אני פסנתרנית חובבת ובעיקר מנגנת מוזיקה קאמרית. עבדתי בהייטק בניהול פרויקטים, אבל תמיד היה לי חלום לפתוח בית-קפה עם קונצרטים. אחרי הצבא ניגנתי בהרכב שהופיע בבתים פרטיים, וכך התוודעתי לקסם הקונצרטים הביתיים. אין כמו אווירה של סלון ביתי למוזיקה קאמרית: הקרבה בין הנגנים לקהל יוצרת קשר מיוחד שתורם לשני הצדדים ומשפיע גם על המוזיקה.

עם השנים החלטתי שבמקום קפה עם מוזיקה, מתאים לי מוזיקה עם קפה. מה לי ולבית-קפה? מוזיקה עם קפה אפשר לעשות גם בבית, לפחות לפני שרואים אם אפשר לעשות מזה עסק. בינתיים כבר 5 שנים שאנחנו מארחים קונצרטים בבית בהתנדבות מלאה ונהנים מזה מאוד. אני עושה זאת כי אני אוהבת מוזיקה קאמרית באווירה ביתית, וגם כי חשוב לי לקרב אנשים אחרים, בעיקר צעירים, למוזיקה. דבר נוסף – אני רוצה לתמוך בנגנים ולתת להם מקום נעים להופיע בו. הבית שלנו פתוח גם לנגנים טובים שאינם מפורסמים.

מתי ואיך התחלת?

אחרי כמה שנות נדודים בחו"ל בעקבות העבודה, הגעתי עם משפחתי ועם פסנתר כנף לאבן-יהודה. היה לנו ברור שכשנתיישב בבית משלנו, יהיו בו מוזיקה וקונצרטים. והחלטתי לגשת לנושא אירוח הקונצרטים בדומה לניהול פרויקט הייטק: עשיתי "סקר שוק" כדי לבדוק אם יש קהל. כשסיפרתי לאנשים בגילי (למשל הורים של חברי ילדיי) על היוזמה, גיליתי שרובם לא ממש מכירים מוזיקה קלאסית וסבורים שהיא משעממת.

הבנתי שאם אני רוצה לראות בקונצרטים אנשים בגילי ולא רק בגיל של הוריי, אני צריכה למצוא דרך למשוך אותם. עשיתי זאת דרך הילדים. חברה שלי, פסנתרנית ומורה לפסנתר, הכינה רסיטל מוסבר לילדים כדי למשוך תלמידים. הצעתי לה להופיע גם אצלי. פניתי שוב להורי ילדים מהכיתות של ילדיי, וכששמעו שאני מארגנת בבית קונצרט מוסבר לילדים, גילו התעניינות ובאו עם הילדים. בחלק מהמקרים שלחו את הסבא או הסבתא במקומם.

בעקבות הצלחת הרסיטל הראשון הגיעו גם אחרים שבניתי יחד עם אותה חברה. לכל קונצרט התייחסתי בשיא הרצינות. העברתי שאלוני משוב, החזקתי טבלאות אקסל עם רשימת מטלות (כיוון פסנתר, הכנת כיבוד, רשימות מוזמנים וכו'), הכנתי תוכניות עם שמות המלחינים והיצירות, כדי שהילדים יוכלו לחפש את היצירות שאהבו וכו'.

בשנתיים הראשונות אירחתי רק קונצרטים לילדים, ולאט לאט, מפה לאוזן, רשימת התפוצה גדלה מ-70 איש ל-500 ויותר. בתום שנתיים, חלק מהורי הילדים הביעו רצון לבוא לקונצרט "רציני". התחלתי לארגן גם קונצרטים למבוגרים. מאז, כבר שלוש שנים שאנחנו מארחים בעיקר קונצרטים למבוגרים. אני מקפידה לארגן מדי פעם קונצרט לילדים, כי יש לזה דרישה וזה נותן לי הרבה סיפוק. כמעט אחרי כל קונצרט כזה, אנשים מבקשים המלצות על מורים לנגינה או מספרים לי שהילדים ביקשו לשמוע שוב את היצירות והם חיפשו אותן ביחד ביוטיוב.

מדברייך עולה שהמשוכה העיקרית, לפחות בתחילת הדרך, היא למצוא קהל בגילאי הביניים – וזו גם שאלה שמעסיקה את כל זירת המוזיקה הקלאסית. מה מסקנותייך מניתוח החוויות שצברת עד כה בניהול הסלון?

מצאתי שבאמת חסר ידע וחסרה חשיפה של הרבה מבני הגילאים האלה לתחום – אבל הם כן רואים בזה פעילות תרבותית ומעוניינים לחשוף את ילדיהם לזה. לכן קל יותר להביא קהל לקונצרט לילדים. ברגע שאנשים מגיעים ורואים כמה האווירה נחמדה ושהמוזיקה יפה ומגוונת, קונצרט כזה כבר לא נראה משעמם ומרתיע.

יש לי מספר מסקנות לגבי דברים שעוזרים לקרב קהל: ראשית, בקונצרט הביתי הנגנים מציגים את היצירות וממש משוחחים עם הקהל. השיחה הזאת מקרבת מאוד. לכן כשנגנים פונים אלי בבקשה להופיע אצלנו, חשוב לי לשמוע אותם קודם, לוודא שהם מנגנים ברמה גבוהה, אבל גם שהם יודעים ליצור קשר עם הקהל.

מסקנה אחרת נוגעת לתכנית – אני כמובן נותנת חופש לנגנים, אבל הרבה פעמים אני מעורבת בבניית התכנית ומייעצת על סמך הניסיון. בהתחלה לא הבאתי תכניות עם יצירות בשלושה פרקים וכדומה, אלא רק יצירות קצרות יחסית. עם זאת, לא התפשרתי על תכניות שאני בעצמי ובני ביתי לא היינו נהנים מהן, ותמיד העדפתי לשלב יצירות שמוכרות אולי פחות, אבל כאלה שאני אוהבת ושהנגנים מתלהבים מהן. אני מאמינה שההתלהבות הזאת סוחפת גם את הקהל. בכל מקרה, אם היצירה באמת מוצלחת ומבוצעת טוב, הקהל יעריך אותה גם אם לא הכיר אותה קודם. כעת יש אצלנו גם תוכניות "רציניות": סונטות, שלישיות, רביעיות פסנתר וכדומה; ומדי פעם גם קונצרטים יותר קלילים וקונצרטים לילדים.

אחרי הקונצרט אנחנו מגישים עוגות ושתיה ונוצרת שיחה. אני לומדת להכיר חלק מהאנשים באופן אישי, ועל סמך מה שאהבו, להמליץ להם על קונצרטים מסוימים להמשך.

גורם חשוב נוסף – עלות הקונצרטים: בגילאי הביניים אין הנחות – הם מבוגרים מדי להנחות סטודנטים, וצעירים מדי להנחות קשישים. ודווקא אלה האנשים שצריכים גם להוציא כסף על בייביסיטר, חניה וכד'. אצלנו התשלום נמוך יחסית (ועובר במלואו לנגנים).

כאשר מתארחים אצלך מוזיקאים מוכרים, מדובר בהימור יחסית בטוח. עם זאת, הבהרת שחשוב לך לתת במה גם לאמנים שאינם מלב הסצינה. יש בכך סיכון, כמובן. כיצד זה מתבצע?

אני קובעת בערך כל חודש וחצי קונצרט. כאשר נגנים ידועים (ששמעתי עליהם או אותם בקונצרטים) מבקשים להתארח בתכנית שאני לא יכולה לסרב לה, אשבץ אותם בתאריך הראשון שפנוי לשני הצדדים. הלא-מוכרים יצטרכו לחכות לפגישת היכרות. כך יוצא שהמוכרים מקבלים איזושהי עדיפות בשיבוץ בתכנית.

מבחינה כספית, כיוון שעד הרגע האחרון אני לא יודעת כמה אנשים יגיעו, אני לא מתחייבת לנגנים על סכום מסוים. מה שייאסף מהקהל יעבור אליהם. אני לא רוצה להוציא מכספי לשלם להם. גם ככה יש לי הרבה הוצאות: כיוון פסנתר לפחות ארבע פעמים בשנה, כיבוד והמון זמן ומאמצים על פירסום. פעם הייתי מוציאה אפילו על בייביסיטר בזמן קונצרט (יש לי ארבעה ילדים, הקטנים בגילאי 3 ו-6), היום אנחנו משאירים את הילדים בקונצרטים. לא תמיד הם יושבים בשקט מוחלט, אבל בסך הכל מקשיבים יפה ולא מפריעים.

לגבי הסיכון שבאירוח נגנים שלא מלב הסצינה – אני לא מרגישה שאני מסתכנת מבחינת הקהל. יש קהל גם לזה. כל ה"לא ידועים" הם כאלה שבדקתי ושמעתי. אני בטוחה לגבי איכות הנגינה וההגשה שלהם ושל התכנית. לפעמים לקונצרטים האלה מגיעים אפילו יותר אנשים, כי התכנית אטרקטיבית וגם מחיר הכניסה זול יותר. הנגנים הידועים מבקשים יותר. הסיכון שיכול אולי להיות הוא שה"מוכרים" לא ירצו לנגן במקום בו נגנים "פחות חשובים" מופיעים, אבל ברגע שהופיע אצלי המוכר הראשון, התחילו לפנות נוספים, כך שלא חסרים נגנים שפונים אלי. חשוב לי שלנגנים יהיה נעים ונוח ושיזדהו עם המטרות של המפעל הקטן שלי, כך שמי שלא מתאים לו להופיע אצלנו מסיבה זו או אחרת, שלא יבוא.

חשוב להדגיש שאני לא צריכה לחפש נגנים – הם פונים אלי. יתרה מכך, הרבה פעמים אני מנסה לעזור לנגנים שהופיעו אצלי למצוא מקומות נוספים להופיע בהם, ולמדתי לצערי שבארץ זה הולך ונהיה קשה, אפילו לנגנים הידועים.

בשורה התחתונה, כיוון שאני עושה את כל זה אצלי בבית ובהתנדבות, אני לא מסכנת שום דבר. אם לא יהיה ביקוש נוכל להפסיק או לשנות. בכל מקרה לא נפסיק לנגן.

העובדה שנגנים פונים אלייך מיוזמתם בשיטת 'חבר מביא חבר' אינה מובנת מאליה. מחד, זה מעיד על החיפוש המתמיד והמפרך, כפי שציינת, אחר תעסוקה; מן הסתם גם העובדה שההכנסות נמסרות אליהם במלואן (ועל המקום!) משחקת תפקיד. אבל האם לדעתך (ומשיחות עמם) יש משהו מעבר? משהו במיקום, בפורמט, באווירה שקוסם להם?

בהחלט. זו חוויה שונה ומיוחדת לנגן מוזיקה קאמרית בחדר קטן, קרוב לקהל, כמו שנוגנה במקור. הנגנים תמיד משבחים את הקהל שמגיע אלינו ומתפעלים מרמת הידע, הפירגון וההקשבה. הם גם מביעים הערכה לכך שאנחנו פותחים את ביתנו על מנת לקרב אנשים למוזיקה קלאסית.

ומה לגבי החוויה של הצד השני, הקהל? תגובה שריגשה אותך במיוחד או הפתיעה?

קורה לא מעט שבעקבות קונצרט אנשים מספרים לי שגילו יצירה שלא הכירו והתאהבו בה. זה יכול לקרות גם בקונצרט רגיל, אבל אני חושבת שהקרבה הפיזית לנגנים גורמת לכך שאם הנגנים מתלהבים במיוחד, זה עובר לקהל ומלהיב אותו גם. כמו שאתה משוחח עם מישהו שמאוד מתרגש ומתלהב ממשהו חדש שלא הכרת. כמעט בלתי אפשרי להשאר אדיש ומשועמם.

בנוסף, מסתבר שקונצרט בית הוא הזדמנות מצוינת לחובבי מוזיקה לחשוף חברים או בני/בנות זוג לתחום. מישהי אמרה לי: "חשבתי שקונצרט זה דבר משעמם, אבל היה מרתק לשבת כל כך קרוב לנגנים ולהנות מהמוזיקה".

מאוד משמח אותי כשמגיעים בני נוער מדי פעם. אני אוהבת לשוחח איתם בסוף ולשאול ממה הכי נהנו. הרבה פעמים התשובות מפתיעות. לפעמים הם נהנים מיצירות פחות מוכרות ופופולאריות, אבל כאלה שיש בהן מקצב מעניין או הרמוניות מיוחדות.

התגובות הכי מרגשות היו בקונצרטים לילדים: גם כשזה לקטנים, אין אצלי הצגות והפעלות, אלא קונצרט לכל דבר, רק עם יצירות קצרות יחסית בתוספת הסברים ושיחה. מקסים לראות איך הילדים מוקסמים ברגע שמתחילה המוזיקה, בייחוד הקטנטנים. יש ילדים ש"גדלו" אצלנו בקונצרטים לילדים והיום מגיעים עם הוריהם לקונצרטים למבוגרים; קרה כבר כמה פעמים שפגשתי אנשים שאמרו לי שהיו אצלי ומאז הילד ביקש והתחיל ללמוד נגינה, או מבקש לשמוע את היצירות בבית – וקרה גם שמבוגרים דיווחו שחזרו לנגן בעקבות הקונצרטים.

אמרת שהגרעין הראשוני של הקהל היה הורי הילדים שבאו לקונצרטים. את יכולה לשרטט פרופיל של הקהל הנוכחי?

הרוב אכן תושבי הסביבה הקרובה והשרון, אבל כבר היו שהגיעו ממודיעין וגם מיקנעם. רוב הקהל כבר היה אצלנו וחוזר לעוד, אבל תמיד יש כמה חדשים. בקונצרטים הראשונים למבוגרים, הרוב היו בני 60-70 ומעלה. הרבה מהם היו מכרים של הוריי; היום יש כבר נציגים מכל הגילאים: באחד הקונצרטים האחרונים התקשרה מישהי והזמינה 2 מקומות. כשהגיעה, הסתבר שמדובר בסבתא עם נכד בן 3. הכנסתי אותו חינם והוא ישב בשקט על ברכי סבתו והיה מוקסם כל הקונצרט. באותו קונצרט נכחו גם שניים שעברו את גיל 90, וגם חבורת מוזיקאים בני 20+ שהגיעו אלי דרך פייסבוק. דרך אגב, הרשתות החברתיות עזרו לי להגיע לקהל וגם לנגנים.

יש נוכחות מוזיקאים בקהל – חובבים ומקצועיים, בהם מורים לנגינה ונגנים פעילים. יש כאלה שהופיעו אצלנו ובאים גם לשמוע. שאר הקהל – חברים וקרובים שלנו ושל הנגנים; שכנים וקולגות. כולם באים להתעניין וחלקם מתלהבים וחוזרים, ביחוד אלה שגרים בסביבה.

מה מדיניותך לגבי ביטול כרטיסים?

מי שלא מגיע לא משלם, גם אם הביטול היה ברגע האחרון. אני רק מצפה שיודיעו לי. לשמחתי, הקהל שלנו הוגן מספיק להודיע על ביטול. הבודדים שאי פעם נעדרו מקונצרט אליו נרשמו בלי להודיע על ביטול, נכנסו אצלי לרשימת אנשים שאי אפשר לסמוך עליהם. בפעמים הבאות שהם מבקשים להרשם לקונצרט, אני מחכה, ורק אם לא מתמלא, ארשום אותם. אם יש רשימת המתנה, אני אעביר אותם לסופה. זה כמעט שלא קורה. למעשה, אין הרבה קונצרטים עם רשימות המתנה ולמדתי גם לא להתחייב לנגנים על סכום מסויים. עם זאת, הקונצרטים בדרך כלל מלאים למדי.

מבחינת אופי הקונצרטים, לא הזכרנו משתנה קריטי והוא משך המופע. מה ניסיונך מלמד?

קונצרט למבוגרים נמשך כשעה (פלוס הדרן או שניים…) ואחריו יש קפה ועוגות. מסובך לקיים הפסקה באמצע, כי צריכים להזיז את רוב הכיסאות וליצור גישה לשולחן הקפה. מסיבה זו אני מעדיפה לוותר על הפסקה, אלא אם הנגנים מציעים תכנית ארוכה של יצירות נפלאות שאני לא יכולה לסרב לה, ומבקשים הפסקה באמצע. במקרה כזה נצליח להתארגן איכשהו. הקהל מבין ועוזר להזיז ולסדר מחדש כסאות. דרך אגב, כל המשפחה מתגייסת לסידור וארגון, אחרת לא הייתי יכולה לקיים את הקונצרטים.

הקונצרטים תמיד בסוף שבוע, כי אנחנו עסוקים, ועם ארבעה ילדים שמסתובבים בבית אין סיכוי שנצליח לארגן את הסלון באמצע השבוע (צריך להזיז רהיטים, להעביר את הספינט לחדר השינה, לאפות, להביא כסאות משכנים וכו').

בעבר, הקונצרטים למבוגרים היו רק במוצ"ש. פעם מישהו פנה אלי ואמר שאמו בת ה-93 רוצה להגיע בקלנועית שלה, אבל היא יוצאת מהבית רק ביום. מאז התחלתי לארגן קונצרטים מדי פעם גם בבוקר (והיא באמת מגיעה לכל הקונצרטים האלה, גם לקונצרטים לילדים, ותענוג לראות כמה זה עושה אותה מאושרת). בימים יפים אפשר להגיש את העוגות בגינה וזו חגיגה מיוחדת.

אני תמיד מציעה לנגנים את שתי האופציות – בוקר או ערב – ועושה מה שנוח להם. כשזה במוצ"ש, יכול להגיע גם קהל שומר שבת. כיוון שמדובר בסה"כ בקהל מצומצם שאת רובו יוצא לי בסופו של דבר להכיר אישית, אם יש לי יכולת להתחשב אפילו בבקשה של אדם אחד, אני משתדלת לעשות זאת.

אפשר לחדד מעט את נושא הרפרטואר? אמרת שאת מעדיפה שלא להיצמד רק למוכר ולבטוח. זה אומר שיש מקום גם למוזיקה עתיקה, מודרנית ואפילו עכשווית, או שגם היצירות הלא-מוכרות לקוחות מה-safe zone שבין הקלאסיקה לרומנטיקה?

לא מדויק. אני קודם כל בוחרת תכנית לפי הטעם שלי ושל בני הבית. המוזיקה צריכה להיות נעימה לנו. למשל, לא נכניס ג'אז, למרות שהרבה הציעו, כי אנחנו לא ממש אוהבים – לעומת מוזיקה קלאסית ורומנטית.

המוכר והידוע הוא מושג יחסי. להרבה מהאנשים שיש לי גישה אליהם (וביחוד בני דור הביניים שדיברנו עליהם קודם, שבכל זאת מוכנים לנסות לבוא לקונצרט), האזור שבין הקלאסיקה לרומנטיקה הוא לא safe zone. יש שם המון יצירות ומלחינים שהם לא מכירים.

לגבי מוזיקה מודרנית ועכשווית – אני בד"כ לא מעונינת בתכנית שלמה כזאת, אבל פה ושם נחמד להכניס יצירה בודדת שמצאה חן בעיני. זה מגוון ומעניין. התכנית הכי עכשווית שאירחנו היתה של מלחינים ארגנטינאים מהמאה ה-20 (עם שלישיית עתר). זו מוזיקה בעלת קסם מיוחד בשל המקצבים והאופי שלה. היא מצאה חן בעיני וחשבתי שהיא מעניינת וסוחפת מספיק כדי להביא לקונצרט בבית. בכל שאר הקונצרטים רוב היצירות הן בין הקלאסיקה לרומנטיקה.

לגבי מוזיקה עתיקה – אנחנו אוהבים ונשמח לחשוף את הקהל שלנו אליה, אבל עד היום לא נמצא הרכב מוצלח שרצה ויכל להופיע אצלנו. יש לי בבית פסנתר מצוין, אבל לצערי אין צ'מבלו טוב מספיק.

יש ספינט מתוק עם סיפור מעניין, אבל נשאיר את זה לריאיון אחר… הלאה: עד כה ברור שאת מרוצה מפועלך, וכך הקהל והמוזיקאים. עם זאת, קורה שאת חוטאת במחשבה להפוך את הסלון לעיסוק במשרה מלאה? הווה אומר, הוכחת שיש ביקוש. אולי הגיע הזמן לייסד באבן יהודה איזה מרכז מוזיקה קטן?

זה אכן החלום שלי ואני מקווה שזה יגיע. יש ביקוש שמספיק למלא את הסלון, אבל אני חוששת שעדיין לא מספיק כדי לבנות מזה עסק. אני כנראה גם לא הטיפוס להרים כרגע כזה דבר לבד, עם כל ההשקעה והפירסום שמסביב. בשביל לעסוק בזה במשרה מלאה, אצטרך להגדיר לעצמי את המשרה – מה בדיוק יהיה התפקיד שלי ותחומי האחריות שלי ואיך אני יכולה בכלל להשיג מזה איזושהי הכנסה. כרגע זה לא מאוד ברור, וכנראה שנוח לי להמשיך גם לעסוק במקביל בהמון דברים שונים.

כאשר יתחילו להרשם לקונצרטים שלי באופן קבוע יותר אנשים ממה שהסלון יכול להכיל, זה אולי ייתן לי את הדחיפה להקים את מרכז המוזיקה שאני חולמת עליו. האמת שהיו לי כמה פגישות עם המועצה המקומית והמתנ"ס, אבל הם לא האמינו שמוזיקה קלאסית יכולה למשוך קהל. הם עושים פה פעם בחודש מה שהם קוראים "שבת תרבות" שבה מזמינים כתב חדשות ידוע לדבר על אקטואליה. אני לא ממש מבינה למה מושך אנשים ללכת בשבת בבוקר לשמוע על האיום האירני במקום לשמוע קונצרט, אבל זה מה שחושבים פה במתנ"ס וקשה לי לשכנע אותם אחרת.

כשבמועצה שמעו שאני צריכה אולם עם פסנתר ראוי ולא ממש צריכה מערכת הגברה, הם קיבלו רושם שמוזיקה קלאסית זה דבר לא מספיק שמח. אז הדרך עוד קשה… אבל ברגע שאגדיר לעצמי מה בדיוק אני רוצה, אני מאמינה שאמצא דרך יצירתית להגיע לשם.

כאדם שנושא שלושה כובעים – נגנית, מפיקה ואחת הקהל – מה דעתך על המתחולל בזירת המוזיקה הממוסדת? האם וכיצד אפשר ליישם את המתרחש במיקרוקוסמוס של מפעלך על מה שקורה בחוץ?

זו חתיכת שאלה… קטונתי. יש המון מוזיקאים מצוינים בארץ ושפע קונצרטים מעולים, אבל מעט יח"צ למוזיקה קלאסית ולתרבות בכלל. באולמות רואים בעיקר קשישים, והצעירים על הבמה. זה אומר שלימודי נגינה ברמה גבוהה יש, אבל כאם לילדים מנגנים אני יודעת שהיא נגישה בעיקר לבעלי ממון. יש עוד ביטוי לבעיה הכספית: מחירי הכרטיסים בדרך כלל גבוהים, דבר שלא עוזר לקרב קהל חדש ובייחוד את דור הביניים שאינו זכאי להנחות סטודנטים או גמלאים. זווית נוספת: המוזיקאים משקיעים הרבה בלימודים, באימונים, בציוד וכו', ולרוב מרוויחים מעט.

כדי לקרב אנשים למוזיקה, צריך עוד אירועים נגישים כמו קונצרטים בפארקים ופסטיבלי רחוב, אבל ללא תוספות של רקדנים, שחקנים ומיצגים. יש אולי מקום גם לכאלה, אבל לדעתי ומניסיוני אין צורך בגימיקים. זה מסיח את הדעת מן המוזיקה.

אני מאוד בעד מוזיקה קאמרית עם קפה ועוגה ושיחה (לא במקביל לנגינה, כמובן). אני רוצה שינגנו מוזיקה קלאסית בבתי קפה, בבתי ספר, בספריות. אני מאמינה שזה יכול להצליח ולתרום המון. כשהייתי ילדה, היו בת"א מפגשי שירת מקהלה בשיתוף הקהל. הייתי מאוד שמחה שזה יחזור, שאנשים ייחשפו לשירת מקהלה אמנותית. לצערי אין לי מקום בבית לארח כזה דבר.

יש בעיה שאין לי פתרון לה ולא קשורה רק למוזיקה קלאסית: כשניגנתי בקונצרט לילדים קטנים את Traumerei של שומאן, הסברתי להם מה זה לחלום בהקיץ. אני חושבת שילדים עוד חולמים בהקיץ, אבל יש מבוגרים שכבר לא יודעים לעשות את זה. תמיד יש משהו לעשות דרך הנייד שתמיד נמצא ביד. אצלי בקונצרטים זוכרים להשתיק את הטלפונים, אבל אני כבר מתחילה לראות אנשים שמתעסקים עם הטלפונים שכביכול הושתקו. בפילהרמונית זה כבר קיים מזמן; אני חוששת שיהיה יותר ויותר קשה לגרום לאנשים פשוט לשבת בשקט ולהקשיב.

אנחנו קרבים לסיום, ובו נתייחס למשהו מתחילת השיחה: השווית הפקת קונצרט לניהול פרויקט הייטק; האם תוכלי לנסח מתוך כך כמה טיפים עבור מי – כך נקווה – שישאב השראה מפועלך וירצה לייסד סלון משלו (כן יירבו)?

לארגן ולארח קונצרט זה המון עבודה, אבל אני מאמינה שמי שהדבר קרוב לליבו, עם תכנון נכון, יכול לעשות את זה. גם אחרי 4 שנים בתחום, לפני כל קונצרט תמיד יש שלב שבו אני שואלת את עצמי: "בשביל מה את צריכה את זה? אולי די?" – בדומה להרגשה שיש לי לפני שאני מופיעה בנגינה בעצמי. בזמן הקונצרט אני כבר נרגעת ונהנית מהמוזיקה ומהידיעה שעזרתי להביא אותה לאנשים. הנגן הוא השותף העיקרי של המלחין ליצירה, אבל גם כמארגנת יש לי חלק בהחייאת המוזיקה. כבוד גדול לעבוד עם מלחינים אהובים וכמובן עם נגנים טובים. אחרי קונצרט מגיע הסיפוק עם התגובות החיוביות מהקהל ומהמשפחה – וברור שכדאי להמשיך. כל זה לא היה מתאפשר ללא העזרה מבן הזוג ומהילדים.

לגבי שיטת העבודה, זה לא שאני בונה תכנית פרויקט לכל קונצרט, אבל בהחלט עובדת בפורמט קבוע. השתמשתי בהתחלה בכלים שלמדתי בניהול פרויקטים: תכנון; אבחון הקהל וצרכיו, ניהול סיכונים – מה אעשה אם לא יירשמו מספיק אנשים או אם יגיעו יותר מדי; מעקב אחרי הוצאות; בקרת איכות בכל שלב; וכמובן היכולת לעבוד מול לקוח. הבסיס הוא לתת לקהל ולנגנים את היחס שאני הייתי רוצה לקבל. אני לא יכולה להגיד שכל המנהלים חושבים כמוני, אבל הלקוחות והתכניתנים שניהלתי אהבו לעבוד איתי והלכו לקראתי.

לגבי סלונים מוזיקליים נוספים – אני לא חוששת מתחרות, אלא שמחה לשמוע על יוזמות כאלה ומעודדת את זה. זה רק מגביר את החשיפה למוזיקה, ואין סוף לכמה אפשר לשמוע ולאהוב אותה.

הקונצרטים הבאים בבית לוין: 7.3, שלישיות מאת מנדלסון וצ'ייקובסקי בנגינת הצ'לן שמחה חלד, הפסנתרן להב שני והכנר דויד רדז'ינסקי; 26.4, הצ'לן מרסל ברגמן והפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי ינגנו מיצירות ברהמס ושומאן; 31.5, רסיטל של הבריטון גיא פלץ בליווי הפסנתרן אייל פלץ. לפרטים, הזמנות והצטרפות לרשימת התפוצה: yoffishelmusic@gmail.com

מודעות פרסומת

4 תגובות

  1. otzartarbut הגיב:

    שלום ותודה רבה לבלוג המקסים
    איך אוכל לעדכן אתכם באירועים קלאסיים?
    כלטוב
    הילה

    הרשמו לניוזלטר "אוצר תרבות"
    http://www.otzartarbut.com/newsletter.php
    לייקו אותנו בפייסבוק
    https://www.facebook.com/pages/Otzar-Tarbut/414418730062?v=wall&ref=pdem
    ________________________________
    Otzar Tarbut
    Culture, Education,Tourism
    Tel: 972-3-7316561
    Fax: 072-2740061
    Mobile Hilla Komem: 972-52-3534666
    http://www.otzartarbut.com/
    _________________________________

  2. אילנה הגיב:

    בראוו דפנה! יופי של מיזם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: