סימני חיים

מקוריות, השראה וניצוצות גאונות בערב מוזיקה עכשווית / עמיר קדרון

יום לאחר אירוע המחווה המרגש והמרתק שנערך לכבוד לאון שידלובסקי באונ' ת"א, נמשכה מגמת ריענון הסצינה בקונצרט של הסדנה למוזיקה בת זמננו. בתכנית קצרה ועמוסה עד להתפקע בהפתעות, הוכח כי גם באקדמיה קיימת עשיה תוססת של הלחנה וביצוע, המציעה אלטרנטיבה למתחולל בזירת המוזיקה הממוסדת. רבים מהכוחות הפועלים בתחום ונלחמים על לב הקהל (ועל כיסו) מנסים לנסח מחדש את פורמט הקונצרט, והנה נמצא כיוון אפשרי.

אם מישהו מהקהל חשש מערב של אוונגארד קורע אזניים, הרי שזה הופרך כבר במנת הפתיחה, "O Sacrum Convivium" מאת מסיאן. אמנם יש ביצירה שמץ 'ניכור מודרניסטי', אך דווקא קרירות הקו הקולי היא זו שמעניקה למוזיקה נופך מיסטי מושך. לרושם תרמה, כמובן, שירת האנסמבל המשובחת בהדרכת דודי סופר, שהצטיינה בצליל זך ושקוף ובהפקה קולית מוקפדת.

שתי יצירות מאת אבל ארליך נכללו בתכנית, ומעניין כי בשתיהן חקירה של מצלול הבראס. "שלישיה לקרן יער, חצוצרה וטרומבון" היא מעין שיחה שבה הדגש בגוון ובמרקם ולא במלודיה; יחסי גומלין דומים מתקיימים גם ב-"שבעה ארמונות", המשדכת שלוש קרנות לזמר בריטון. בשני המקרים אין המוזיקה פשוטה למעקב – במיוחד ביצירה הקולית, המגיעה לסף מאבק בין השירה לנגינה. האתגר שמציב ארליך למוזיקאים ולקהל לא מאפשר לתהות על קנקנה של המוזיקה לאחר האזנה בודדת, אך יש ביצירות גירוי להתנסות חוזרת, ואולי תיקרה הזדמנות לכך באירועי העתיד של הסדנה.

גולת הכותרת של הקונצרט היתה ארבע יצירות פרי עטם של הסטודנטים. המסורתית (ועל כן נגישה) בהן היא "נוקטורנו" מאת רועי ברק, תמונת אווירה לירית לשישה נגנים שהותוותה היטב ע"י המנצח איליה רם. "מיניאטורות" מאת יובל אדלר עוררה תרעומת בשל תמציתיותה הקיצונית: ארבעה שירים יפים אך קצרצרים לסופרן בליווי ויברפון. הבעה מדויקת, הלחנה רגישה, אווירה מושכת המושגת באמצעים מצומצמים – ההישג המרשים של אדלר זועק לחקירה נוספת ומעמיקה של הפורמט שיצר, שעומד בזכות עצמו אף ללא הווידאו-ארט המושקע שהתלווה לו. שבחים מגיעים גם לנופר יעקבי ולנדב עובדיה עבור ביצועם הדייקני.

שתי היצירות הנותרות מתחרות על תואר החשיבה המקורית. יואב חורב הציג ביצירתו "Pag" עולם צליל חדשני – אפילו מהפכני. מדובר במונולוג לטובה, בו על הנגן לנשוף דרך צינורית גומי גמישה המחוברת לפיית הכלי. התוצאה מטלטלת: הצליל המתקבל הוא הכלאה בין המכני לאנושי, ונשמע לסירוגין כמנוע, שברי שופר ויבבה קורעת לב. הרושם מבעית ומצחיק בעת ובעונה אחת. בפשטות – הברקה.

קובי קולונדר הציג אטרקציה מפתיעה לא פחות: "יצירה לחליל ולאולם קונצרטים". החלילנית אנה קונדרשינה נשפה ולחשה מעדנות מה שהסתמן כקו מלודי פרגמנטלי שעשוי לעמוד בפני עצמו, אך כל פראזה נחתמה בהפרעות מתוזמנות מתוך הקהל! שיעולים, רשרושי תכניות, כיסאות נחבטים – כל שחסר הוא צלצולי טלפון… קולונדר ניסח ביקורת נוקבת, גם אם מצחיקה, על שגרת אולמות הקונצרטים. מן הראוי שיצירה מקסימה זו תבוצע בתחילת כל קונצרט באשר הוא, למען יראו וייראו.

לסיכום, שבחים לעומד בראש הסדנה – ראובן סרוסי, על שדוחף ומעודד את הסטודנטים לחקור, להתנסות, להעז ולחשוב מחוץ לקופסה. המלצה לסיום: בשבוע הבא יתקיים קונצרט נוסף של הסדנה, וגם בו מבחר מיצירות הסטודנטים. מן הסתם צפויה רמה דומה של תכנים וביצוע, ועל כן – אין להחמיץ.

קונצרט של הסדנה למוזיקה בת זמננו. ניהול מוזיקלי: ראובן סרוסי. ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה, אונ' ת"א, 7.1.13. לתכנית הערב