music4awhile

ראשי » Uncategorized » שדים, רוחות וחנוני-ליד

שדים, רוחות וחנוני-ליד

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית
מודעות פרסומת

הגר שרביט בשיחה לקראת הופעתה בסדרת "שירה שיר" / עמיר קדרון

הגר שרביט, מצו, ילידת ישראל. בוגרת ביה"ס בוכמן-מהטה, שם למדה אצל פרופ' רחום. השתלמה בכיתות אמן של תומאס המפסון, ברברה בוני וכריסטה לודוויג. שרה תחת שרביטם של זובין מהטה ופלסידו דומינגו. השתתפה בתחרות ברהמס (אוסטריה, מקום ראשון), תחרות וולף (שטוטגרט, מקום שלישי) ואחרות. כעת חברה בסטודיו של בית האופרה של דיסלדורף.

לפני שנתייחס לקונצרט, ספרי על קורותייך מאז סיום התואר הראשון ב-2010.

טוב, זו שאלה גדולה. קרו הרבה דברים, הצלחות וכישלונות לרוב… תחילה נסעתי לברלין להמשיך ללמוד באופן פרטי. רציתי ללמוד להיות עצמאית עם הקול שלי, להבין מה אני צריכה לעשות כדי לשמור עליו ולמתוח את הפוטנציאל. הסיבה השניה היתה לעשות המון אודיציות, בעיקר לסטודיו-אופרה למיניהם ולסדנאות שונות.

התקבלתי לסדנת לידר של שבועיים בהיידלברג היפהפייה עם הבריטון תומאס המפסון בפסטיבל Heidelberger Frühling. זה היה גן עדן ל״חנוני ליד״ כמו שאחד הפסנתרנים תיאר, ואני בהחלט מתאימה לקטגורייה.

אחר כך התקבלתי לסטודיו של פלסידו דומינגו בבית האופרה בוולנסיה בניהולו של רוג'רו ריימונדי. חוויה כמעט הפוכה לחלוטין מהיידלברג: הרגשתי מאוד רחוקה מה״קומפורט זון״ שלי, אבל זאת היתה שנה מדהימה ומחשלת. שרתי תפקידים קטנים ובינוניים עם במאים, זמרים ומנצחים ענקיים. בין השאר דומינגו ניצח על האופרה ״הנשף של אמליה״ של מנוטי, שם שרתי את תפקיד ״החברה״; ריימונדי ביים הפקה של נישואי פיגרו בה שרתי את כרובינו, ובסוף שרתי את תפקיד המשרתת השניה על הבמה הענקית של ולנסיה במדיאה של כרוביני בניצוח זובין מהטה. זאת היתה החוויה האופראית הראשונה שלי.

מייד אח"כ נסעתי לתכנית הצעירים בפסטיבל זלצבורג. פגשתי המון כוכבים, ראיתי המון חזרות וניסיתי ללמוד כמה שאפשר מהאנשים האלו. שרתי בכמה כיתות אמן, קונצרטים ואת הגבירה השניה בחליל הקסם לילדים.

בהמשך נסעתי לתחרות בראהמס עם פסנתרן שפגשתי בהיידלברג, עמיאל בושקביץ, יליד ירושלים שגדל בדרום אפריקה, וזכינו בפרס הראשון. אחרי הפסקה של שבועיים אותה בילינו בארץ בחזרות, נסענו לשטוטגרט לתחרות הוגו וולף ושם זכינו בפרס השלישי.

אחר כך שרתי את סמטון בגרסה קונצרטנטית של ״אנה בולנה״. זה היה קצת מפחיד, כי לא רק שאת התפקיד הראשי גילמה גרוברובה, גם הופענו בגאסטייג במינכן ואז במוזיקפריין, האולם המוזהב בווינה. זה היה מאוד מרגש.

יותר מאוחר שרתי בתחרות הנדל בלונדון. שלב הגמר התקיים בכנסייה שהנדל עצמו ניגן בה והציג בה עם תזמורת בארוק נהדרת. אמנם לא זכיתי, אבל הוזמנתי לשיר רסיטל בפסטיבל הנדל באפריל הקרוב. יותר כיף מתחרות…

בקיץ שרתי בצרפת: ראשית בפסטיבל ז׳ובנטוס בקמבריי, ואחר כך את תיזבה בהפקה של צ'נרנטולה במץ, ואז נסעתי עם עמיאל לתחרות שוברט בדורטמונד ושם זכינו במקום השני.

מאוקטובר אני נמצאת בסטודיו של בית האופרה של דיסלדורף. כמובן שהיו עוד קונצרטים, סדנאות, הפקות וכיתות אמן שלא הזכרתי, וגם המון המון המון אודישנים…

ברשותך, אוסיף את כתת האמן של גרהם ג'ונסון בארץ בחורף שעבר, שבמהלכה הגדיר את שירת הליד כאמנות גוססת. כיצד 'חנונית ליד' גאה כמוך מתייחסת לאמירה כזו?

אני לא זוכרת את האמירה הזאת של ג'ונסון או את הקונטקסט שבו היא נאמרה. אתה מתכוון שהליד זאת לא אמנות פופולארית? אני לא חושבת שאמנות נמדדת לפי הפופולאריות שלה, אבל אני כן מאמינה בנוכחות של קהל ובכך שאין משמעות לאמנות במה בלי קהל, גם אם זה קהל קטן. וליד זו אכן אמנות אינטימית.

אני גם חושבת שנכון לומר שהדור שלי פחות מחובר או מודע לאמנות הזאת (אגב, כמו להרבה צורות אמנות אחרות). יש לכך כמה וכמה סיבות. היום הכל כל כך מהיר ונגיש. ידוע כמה קשה לפתוח ספר כשיש אינטרנט; וקונצרטים נערכים באיצטדיונים או באולמות גדולים מאוד. אבל אפשר ויש גם אחרת.

אומרים על ליד שזאת אמנות שדורשת סבלנות, אבל לדעתי – הסבלנות דרושה למבצע ולא לקהל. המבצע מול הקהל צריך לספק אירוע רגשי ומיוחד, ולא הרצאה חינוכית ואינטלקטואלית. האינטלקט צריך להיות של המבצעים: לנו יש אחריות לדעת כל מה שאפשר לדעת כדי לתת לדמיון ״לעוף״ יותר טוב בזמן הביצוע. אבל אני לא חושבת שהקהל צריך לבוא עם ידע קודם, הוא שם כדי להתרשם, להתרגש ולעבור חוויה. פה אני חושבת שיש בלבול, והסיווג של ליד כמוזיקה לקהל אליטיסטי, הוא שמרחיק את הקהל מלבוא לשמוע את השירים היפהפים האלה.

ליד בראש ובראשונה זו שירה, ובעיקר שירה גרמנית רומנטית (אם כי ממש לא רק) ומדובר במיניאטורות עם המון המון פרטים. יש המון דרמה בטקסט, בדינמיקה, במלודיה ובהרמוניה. בהיבטים מסוימים יותר מאשר באופרה, כי זה אינטימי יותר, חשוף יותר, והזמר/ת והפסנתרן/ית צריכים להתאים עצמם לדרמה הזאת.

אני חושבת על ליד כעל שירים בצורה הפשוטה של המילה: מילים ולחן, ואלו אף פעם לא איבדו מהפופולאריות שלהם ומהרלבנטיות שלהם. אני מקווה שיוזמות כמו ערבי "שירה שיר" יפתחו את האמנות הזאת בפני אנשים נוספים.

אאל"ט, ג'ונסון כיוון את אמירתו לזמרים, שנמשכים לאורות הבמה של האופרה ולא לאינטימיות של הליד. מדברייך עולה שאצלך זה הפוך, במידה רבה.

אני לא יודעת אם זה הפוך – אני מאוד נמשכת לאופרה. הסיבה המקורית להיות זמרת הגיעה מרצון לעבוד בתיאטרון. יש משהו מסתורי וקסום בתיאטרון, אבל זה נכון שבליד אני מרגישה יותר בבית. קרה שוויתרתי על פרוייקטים באופרה כדי להופיע בליד, בגלל שזה נדיר.

יש בליד משהו שמסב לי סיפוק גדול. אולי זה הנגישות לקהל. באופרה, אם אתה ממש רואה את הקהל, מסתכל עליו, בשבילי זאת יציאה מהדמות; גם בדרך כלל לא רואים את הקהל בכלל, בגלל התאורה (יש גם בזה משהו מאוד משחרר, אגב). בליד אתה מספר סיפורים, טרובדור, הקשר עם הקהל הוא בלתי נמנע.

יש גם הרגשה מסויימת של חופש, כי אתה על הבמה עם פרטנר אחד שמכיר אותך די טוב, בדרך כלל, ואפשר לשחק ביחד. זאת שותפות שאני מאוד אוהבת. יש פסנתרנים נפלאים שממש נותנים השראה בזמן הקונצרט, ולפעמים כל כך מרגישים אחד את השני שאפשר לעשות הכל בזמן אמת.

אני לא רוצה להיות זמרת נישה. אני מקווה לעשות הכל: אופרה, בארוק, ליד, אורטוריה וכו'. בינתים זה עובד, אבל זאת רק ההתחלה. ברור שדברים יקבלו איזשהו כיוון בסופו של דבר, וגם ברור לי שאופרה וליד יהיו שם.

דבר נוסף, לא מזמן השתתפתי בתחרות שוברט בגרמניה שבה ג'ונסון שפט. אחר כך הוא אמר לי שחשוב לשיר ליד כמו ששרים אופרה, עם אותה אנרגיה גופנית, כאילו אתה שר באולם של 1000 איש. לא צריך להיות באמת הבדל מעושה. אני מאוד מסכימה עם זה.

הכוונה היא שהאנרגיה זהה, אבל מתועלת לאפיקים אחרים? אציג את זה אולי בצורה פשטנית: כאשר אין צורך לבזבז כוחות על מלחמה במסת צליל תזמורתי, אפשר להשקיע הרבה יותר בטכניקה, הפקה, דיקציה, פרשנות וכן הלאה. האם זה חלק מהמשיכה שלך לליד?

זה נכון שיש יותר מקום להשקיע בפרטים הקטנים. הטכניקה לדעתי צריכה להישאר זהה. האנרגיה היא התמיכה, הסטמינה, האינטנסיביות. יש פעמים שאתה מרגיש שבגלל שהאולם קטן יותר וזה רק אתה ופסנתר וזה ״אינטימי״, אז צריך פחות אנרגיה. ההפך הוא נכון: כדי לייצר פיאנו אמיתי צריך כמויות של אנרגיה. הגוף צריך להיות בריכוז כוח מאוד גדול כל הזמן, אחרת זה לא מרגש, לא נכון טכנית וקשה יותר. אני לא טוענת שקל לעשות זאת, ואני לא חושבת שאני לגמרי מצליחה לעשות את זה עדיין, אבל אני מקווה שאני בדרך הנכונה.

מה אנחנו עומדים לשמוע בתכנית הקרובה של "שירה שיר"?

הנושא יהיה רוחות ושדים. אני ודניאלה סקורקה נשיר מספר דואטים מאת פרסל, הנדל, בראהמס, פורה, גולדפאדן ונעמי שמר; וגם לידר מאת שוברט, מנדלסון, שומן, ליסט וגרשווין. יהיו המון בלדות, שזאת אחת הצורות האהובות עלי ביותר. דרמה ומסתורין, מוות ועל-טבעי. המון דמויות מרתקות. יהיה כיף!

אשיר בין השאר את לורליי של ליסט ובפעם הראשונה את שר היער מאת שוברט! מאוד מרגש לשיר את זה. עידו אריאל, עורך התכנית שגם ילווה אותנו, אמר שאי אפשר לעשות ערב בנושא כזה בלי שר היער וביקש ממני לשיר את זה.

באיזו מידה, להערכתך, עשוי המיזם של עידו לתרום להעלאת מעמד הליד בזירת המוזיקה בארץ?

אני חושבת שמיזמים כמו זה של עידו זה בדיוק מה שתורם ויתרום להעלאת מעמדו של הליד בארץ. התכנית שבחר היא מעניינת ומציעה מגוון עשיר מתוך הז'אנר.

זה לא שאין בכלל ליד בארץ: עד לפני שנה פעל הסלון של יונתן זק, ופעם בשנה נערכת השוברטיאדה, יש פעילות באקדמיות ורסיטלים מזדמנים. לא הרבה, אבל יש. השנה מתחילה סדרת ליד נוספת – "אמנות השיר" בקונסרבטוריון בתל אביב, וזאת במקביל לסדרה של עידו "שירה – שיר" שרצה כבר שנה שניה. יש המון זמרי לידר נהדרים בארץ והמון פסנתרנים מעולים ויוזמות כאלו נותנות הזדמנות לנו לבצע ולקהל – להכיר. יכול להיות שכבר עכשיו מסתמנת איזו תזוזה ביחס לליד.

גורם אחר שמאוד משפיע לדעתי זה הסיקור, או יותר נכון – העדרו. דוגמא בולטת לכך – בחורף שעבר השתתפתי עם עוד מספר זמרים בכיתת אמן שנתן גראהם ג'ונסון במשכנות שאננים. בחו"ל האיש הזה הוא אגדה, מומחה ענקי לשוברט ולליד בכלל. יש כל כך הרבה ללמוד מהאיש. האירוע כמעט לא סוקר. הגיעו הפיגורות שהנחילו את הליד לדורות הזמרים בארץ (יונתן זק, פרידל טלר-בלום, עידו ועוד מורים מהאקדמיה בירושלים שאני לא מכירה אישית). לא הגיעו הרבה סטודנטים, זמרים או פסנתרנים, לצערי.

כיתת אמן היא אירוע בו יש הזדמנות לשמוע ממאסטרו גדול מה הוא חושב על תחום האמנות שלו עם הדגמות חיות. בחו"ל הדבר מושך קהל ויצא לי להשתתף בכמה כיתות אמן בפני אולם מלא, כשחלק נכבד ממנו הוא של מוזיקאים צעירים. כאן אמן בשיעור קומה כזה לא זכה לחשיפה המתבקשת.

כלומר, גם במיקרוקוסמוס שהוא זירת המוזיקה הקלאסית המקומית, הליד נחשב לסוגה איזוטרית. מהתרשמותך ומניסיונך, מה פני הדברים באירופה?

אני יכולה להגיד שהליד באירופה (ובגרמניה בפרט) זוכה לאיזושהי הדרת כבוד. זה נחשב למשהו גבוה ואיכותי. אבל גם שם לא פשוט כל כך למכור כרטיסים. אנשים אוהבים לשמוע זמרים עם שמות גדולים ופחות יתעניינו לשמוע זמר לא מוכר, לכן הרסיטלים הגדולים הם לרוב של זמרים בעלי שם. כמובן שיש יותר קהל ויש ממש גרופיז של ליד – אבל כמו בארץ, הקהל הופך יותר ויותר מבוגר. אשיר השנה ב-4 רסיטלים שונים. זה מעט מאד, אבל אני מרוצה – זאת הייתה עבודה קשה להשיג אותם.

אני מניח שלהרכיב רסיטל באופן עצמאי זו משימה מרתקת לא פחות מאשר מלחיצה. כיצד את בונה תכנית כזו? יש יצירות ספציפיות שמחכות במגירה להזדמנות מהסוג הזה?

זו אכן משימה מורכבת. אישית, אני סובלת מהתלבטות יתר, ככה שהעובדה שאנחנו צוות – פסנתרן וזמרת – מאוד עוזרת לי. הדרך שאני עובדת בה היא ללכד את התכנית סביב נושא מסוים, ליצור קבוצות, ואז לבנות סדר כזה של התכנית שייבנה מתח בקונצרט. באופן הזה כמעט תמיד יוצא לי להכיר יצירות חדשות, בגלל התאמתן לנושא. כמובן, שיכול להיות שמשהו חדש שהכרתי הופך להיות הגרעין לנושא הבא. הרי תמיד אפשר להסתכל על זה מזווית נושאית חדשה, לעשות צירופים חדשים שמאירים או מפרשים את היצירות באופן חדש.

שאלה שונה לגמרי בנוגע לעבודתך בחו"ל: תרצי או לא, במידה רבה את מייצגת את ישראל, ומדובר במותג בעייתי. קרה שזהותך היוותה בעיה או עוררה עוינות?

מעולם לא נתקלתי בעוינות. זה כן מעורר עניין מסויים. יש שאלות ושיחות בנושא וזה לגיטימי. בכל מקרה המקצוע הזה הוא כל כך בינלאומי, פוגשים כל כך הרבה אנשים מארצות ומתרבויות שונות, כך שאף פעם לא הרגשתי מיוחדת כי אני מישראל. תמיד הרגשתי שרואים אותי כאדם ולא כ"ישראלית". אולי אפילו להפך – זכיתי להכיר אנשים בדרכים שבארץ לא הייתי זוכה להכיר. כשפוגשים אדם אז הוא אדם, והוא לא מייצג שום דבר מלבד את עצמו.

את "לכל השדים והרוחות" היית אמורה לשיר עם גן-יה בן-גור אקסלרוד (לא שיש בעיה עם דניאלה סקורקה, חו"ח). מאז שדרככן המשותפת בבוכמן-מהטה הסתיימה, האם הזדמן לכן לעבוד יחד?

לצערי הרב, לא יצא לנו עוד לעבוד יחד. אני מקווה שזה עוד יקרה.

נסיים בנזיפה: ביקורי המולדת המקצועיים שלך נדירים מדי. מתי תהיה ההזדמנות הבאה של הקהל המקומי להתרשם ממך?

אני לא חושבת שאי פעם סירבתי לעבודה בארץ – אלא אם כן ממש לא יכולתי. להפך, מאוד חשוב לי להופיע בארץ, אז אני מנסה לקפוץ על כל הזדמנות. בינתיים אין הזמנה עתידית. אני מקווה שתהיה.

"לכל השדים והרוחות" – תכנית מסדרת "שירה שיר" בעריכת הפסנתרן עידו אריאל ובהגשתו. זמרות: הגר שרביט ודניאלה סקורקה. 10-11 בינואר.

לקריאה נוספת: שרביט ברסיטל

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: