music4awhile

ראשי » Uncategorized » ביכורי 2014

ביכורי 2014

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

סטודנטים חוגגים את חילופי השנה במפגן מצוינות / עמיר קדרון

"Voicello – קונצרט גאלה לשנה החדשה" – כך נקרא האירוע שחתם את 2013 בביה"ס למוזיקה באונ' ת"א, והותיר תקוות לעשיה מוזיקלית מצטיינת גם בשנה הנכנסת. לא מדובר, לפחות רישמית, באחד מערבי "קונצרט פתוח", אם כי המתכונת והמגוון זהים.

הערב מוסגר בפרקים מהקונצ'רטו לצ'לו של אלגר בנגינת תמר שגיב ושולמית שריד, ושתיהן הגשימו היטב את תחושת היגון הגלומה בפרק הפתיחה. שריד הקדימה להופעתה (שכללה גם את הפרק השני) הסבר קצר ומרתק אודות נסיבות ההלחנה ומבנה היצירה – והזמינה את הקהל להאזין לקונצ'רטו בשלמותו במסגרת רסיטל סיום התואר שלה. לאור איכות נגינתה, music4awhile מצטרף להזמנה ויעדכן את הקוראים בהתקרב המועד.

יתר התכנית נשלט, כפי שקורה לרוב, ע"י זמרים. הנציגים הראשונים למחלקה הווקאלית היו שניים מהקולות המסחררים של האקדמיה – אושר סבג ומיכל דורון. לשניהם כבר נקשרו כאן כתרים לא אחת, וגם בקונצרט המדובר לא הנחילו אכזבה. מה סוד הקסם? שקולותיהם מתחבבים על קהל מגוון: מהרובד החיצוני-מיידי, כלומר העוצמה והיופי, יתרשם כל מאזין; את יודעי הח"ן תכבוש העובדה שהמעלות הבסיסיות מגובות בטעם טוב, רגישות, מוזיקליות ואינטליגנציה.

סבג, אם כן, פתח בשירה רגישה של "Dies Bildnis ist bezaubernd schön" והמשיך בקטע מתוך "אריאדנה בנקסוס", ובאופן ששיכנע כי יש תקווה להפקה המתוכננת לקיץ. במאמר מוסגר מותר להעלות את הנושא שוב לדיון ולהעיר כי על מנת למנוע הפקה מביכה בנוסח "אורפאו ואאורידיצ'ה" אשתקד, כדאי שהעבודה על האופרה הסבוכה תתחיל בהקדם (בהנחה שטרם החלה); מלבד זאת, עדיין יש להצר על שנבחרה דווקא "אריאדנה" ולא משהו הולם יותר. "אלברט הרינג", למשל, עשויה להתגלות כלהיט – על אחת כמה וכמה בצוות כפול בהובלת סבג ודורון פלורנטין, שוודאי יעצבו אלברטים שונים בתכלית ונפלאים כל אחד בדרכו.

באשר למיכל דורון, זו הבריקה כהרגלה ונשמעה טוב אפילו ביחס לרף הגבוה שהציבה בהופעות קודמות. זכות גדולה להיות עד להתפתחות המהירה של הקול הנדיר הזה, ולהיחשף פעם אחר פעם לטפחים נוספים ממנו. בערב הנידון הוכיחה את יכולתה להתאקלם בסגנונות שונים, ונשמעה טבעית ונינוחה בבאך כמו גם בוורדי. נוסף על גמישות יקרה זו, הפגינה שליטה במנעד רחב, כאשר איכות הקול נשמרת בכל טווח; כמו כן בלט פרט שלא זכור מהאזנות קודמות: שמץ של חיספוס מתכתי המוסיף נופך ייחודי לקול – עוד גוון בפלטה.

פיליפו צ'לוצה (Celuzza) שר בלבביות כובשת שניים מקובץ שירי הנדודים של ווהן-וויליאמס. מדובר בזמר בעל כישרון טבעי לבמה ולעבודה מול קהל, והדבר מתבטא היטב גם בפורמט שאינו בימתי: הופעתו שופעת חיוניות ורגש, ונפלא לראות אמן צעיר שממש חי את מה שהוא שר, ומתמסר כך לאמנותו.

כיוון שמדובר בסטודנטים, מראש אין לפתח ציפיות גבוהות מדי – וזאת על אף ריבוי הכישרונות באקדמיה. יחד עם זאת, יש יתרון דווקא בראשוניות המאפשרת הצצה נדירה לתהליך העבודה הלימודי. כך, למשל, הופעתם של דניאל ברש ורועי סרוק, שאמנם לא היתה חפה מפגמים, אך יצרה סקרנות רבה לעקוב אחר התפתחותם, מתוך הכרה בפוטנציאל הברור.

ברש איתגרה עצמה בארייה לא מוכרת – "Di tante sue procelle" (מתוך "המלך הרועה", מוצרט), וכבר על מהלך זה ראויה לשבח. מרענן לשמוע משהו מלבד "Deh, vieni, non tardar". כאמור, הביצוע העיד על תהליך עבודה בעיצומו: מעברים לא חלקים בין רגיסטרים; הפקה שאינה תמיד נקיה; מיקום נשימות הדורש מחשבה נוספת. מנגד, לזמרת הצעירה קול יפהפה, כסוף ופעמוני שאין לעמוד במתיקותו, וכן טכניקת קולורטורה בסיסית מבטיחה ביותר, שאיפשרה לה לצלוח באורח מרשים את סבך הסלסולים שמוצרט שתל במוזיקה. בהחלט קול שיש לעקוב אחריו.

סרוק ניסה כוחו ב-"O du, mein holder Abendstern" ("טנהויזר", ואגנר. כן. השמיים לא נפלו ולא תועדה התפרצות פסיכוטית לבמה + שירת ההמנון. משעמם באקדמיה). לצד חוסר דיוק, רשם הזמר רגעים של ליריות נוגעת ללב. הסרנדה של דון ג'ובאני זכתה אף היא לפרשנות שופעת רוך, וזכור ממנה במיוחד האופן הממיס בו גילגל וטעם סרוק את המלה "zucchero". אמנות גדולה נמצאת בפרטים.

יש להתייחס גם לגוון הכהה והנפלא של שירי גרוסמן ולשירתה המצמררת ב-"לאן הלך דודך" מאת יחזקאל בראון; וכן להופעה החיננית של נור דראוושי ושל תמר בן עוזר – אך תקצר היריעה וחבל להכביר מלים. אי אפשר באמת למסור את החוויה בכתב. כדי לתהות על קנקנם של הקולות הללו יש לשמוע אותם ולא לקרוא דיווחים, על כן מוזמן הקהל לפקוד את האקדמיה ולהיות עד להיווצרה של אמנות מרגשת. מדי שבוע נערכים אירועים בביה"ס למוזיקה, חלק גדול מהם אף ללא תשלום, וחבל להחמיץ את כל הטוב הזה. עיקבו אחר הפרסומים ובואו לשמוע ולעודד את דור המוזיקאים הבא!

"Voicello" – קונצרט צ'לי וקולות ביה"ס ע"ש בוכמן-מהטה, אונ' ת"א, 31.12.13. התכנית המלאה


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: