music4awhile

ראשי » Uncategorized » ניצה, ציירת המלחינים

ניצה, ציירת המלחינים

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

מופע מוצלח נוסף בסדרת "צלילי קסם", והפעם על ילדותו של ראוול / יעל שלמון ברנע

בחן רב ובהומור דק שוזרת ניצה שאול סיפורי מלחינים עם מנגינותיהם. היא עוטפת את הסיפורים בפרטים קטנים שמעצימים את העונג בחוויית הצפייה במופע. וכך, כדי להציג בפנינו את "שיר ספרדי" (מתוך "Chants poppulaires") שהלחין מוריס ראוול, סיפרה ניצה כיצד כל תושבי האזור שבו נולד בחבל הבסקים הצרפתי באו לברך את הוריו בהיוולדו. כשאמו לקחה אותו ועמדה לצאת מהחדר כדי להשכיבו לישון, ביקשו אותה כולם שלא תלך, כי גם הם רוצים לשמוע את שיר הערש שתשיר לו. האם, לפי ניצה, שרה עד שמוריס הקטן נרדם, "וגם סבא".

ענת צ'רני המקסימה עלתה לשיר את השיר, ברוך, אל בובת התינוק שבזרועותיה. מאוחר יותר, כששרה מהאופרה "הנער והקסמים", ביטאה שובבות נערית ומיד לאחריה, כשהחפצים שבהם התעמר הנער לימדו אותו לקח, הבעת פניה אמרה כעס רציני – בדיוק כזה שלובש בני הבכור כשאני קוראת אותו לסדר אף שיודע למה. ניצה נתנה לילדים לומר מהו הלקח: אם אתה לא נחמד, לא יהיו נחמדים אליך. רגע לפני סוף המופע שרה ענת צ'רני את "שיר הטווס" (מתוך "Histoires Naturelles") – נפלאה.

המוזיקה הייתה מאיימת-משהו בחלקים מתוך "הנער והקסמים". הקתרזיס הגיע עד מהרה בדמות הקומקום וספל התה בעיצובה של עינב רייכנר. בכלל, עינב עיצבה תלבושות מקסימות. לעננים בריקוד הפלך (מתוך "אמא אווזה") לא התחברתי אלא לפאותיהם, אבל תלבושתה של אמא אווזה עצמה (גלינה לווינשטיין) הייתה נהדרת, ובריקוד הדייגים (לפרק Assez vif מרביעיית המיתרים) אהבתי את הנגיעה העדינה בצורת מחרוזת מרשת דייגים שענדה עינב רייכנר לצווארי הרוקדים.

רקדני להקת סבוטאז' הקסימו גם הפעם הזאת. בעקבות סיפורה של ניצה איך הודה האב לאם על שהסכימה לעזוב ולבוא עמו לפריז רקדו בני הזוג לצלילי ה-"פאוואן לנסיכה שהלכה לעולמה". דמיטרי ברכוב יצר ריקוד חושני-נאיבי ונוגה שנתמך בכותנות הפשוטות שהלבישה עינב רייכנר את הזוג הרוקד, גלינה לווינשטיין ורוסלן בלנקי, שכמו הסבירו לנו שהרומנטיקה נמצאת בדברים הקטנים, היומיומיים.

על יחסי מוריס ראוול עם הוריו סיפרה ניצה שאול כי הוא אהב לשבת על אביו בעת שניגן ואהב לשמוע אגדות וסיפורים מאמו. "בסוף מוריס לא יבדיל בין דמיון למציאות", אמר האב – ואכן זוהי נגיעה שמטרידה אותי לעתים קרובות כאמא לילדים קטנים. הקדמה יפה הייתה זאת לסיפורי הפנטזיה שתספר לנו ניצה בהמשך המופע. ניצה ניקדה את המופע גם באנקדוטות מיחסי אחים וחברים, לתמונה שלמה של חיי ילד.

ניצה סיפרה לנו את "היפה והחיה" והמוזיקה (שוב, מתוך "אמא אווזה") המחישה כיצד היה "החיה" בודד. חבל לי שלא היו המחשות דומות בעוד מקומות. לאחר מכן רקדו ארבעת הרקדנים כאשר תומר דהן (מותר לכתוב שהוא פיראט אדום?) החיה וסבטלנה חדי הפמוט, שבתום הכישוף חוזר להיות משרת. סבטלנה חדי, לכוריאוגרפיה של ברכוב, הצליחה לרקוד ולהיות כל הזמן על הבמה ועם זאת לפנות את המקום ושלא ירגישו בה כמעט אלא כשזה נדרש – וגם בזאת גדולתה.

אביו של ראוול היה ממציא, ולפי מוריס המציא בעיקר "את כל הצעצועים שלי ושל אחי וגם מכונה שנוסעת על הכביש". לפי ניצה, אמר מוריס: "אני כל כך אוהב לכתוב מוזיקה! כמו שאבא שלי בונה מכונה: צריך לחבר הכול עד שיצא משהו שלם". לאחר מכן, לצלילי הבולרו, רקדו רקדני להקת סבוטאז' כרובוטים ובנו מגופם פעם אחר פעם מכוניות בעיצובים שונים.

ניצה שאול סומכת על הילדים שיהיו להם תשובות. לשאלתה "מהו אימפרסיוניזם" ענתה אחת הילדות "התרשמות". "אבל מה זה התרשמות?" שאלה אותה ניצה, והילדה אמרה "לראות משהו ולאהוב אותו ולהיות מופתע ממנו". ניצה כמובן הרחיבה את התשובה, וחיברה את התשובה לראוול, ש"צבע את המוזיקה שלו בהמון צבעים" לפי הרגש שהתעורר בו בהתרשמותו מדברים.

ניצה שאול מספרת בצורה ציורית ונפלאה. הפוקוס היה מבחינתי על תמיכת המוזיקה בסיפור ופחות על מוזיקה כעומדת בפני עצמה, ונראה שהילדים נהנו מזה מאוד. אני רציתי שניצה תספר לי עוד סיפורי אגדה. למזלו של בני, המופע לא נועד לילדים בני גילי, ותם בזמן.

"לא רק בולרו – ראוול, צייר הצלילים" – מופע מסדרת "צלילי קסם" בעריכת ניצה שאול ובהנחייתה. 9.12.13 (חזרה גנרלית), בית האופרה.

בתוכנית (מלבד היצירות הנ"ל): שיר צרפתי (מתוך "Chants poppulaires"), Alborada del gracioso (מתוך "Miroirs"), וקטעים מתוך "הוואלס", "קברו של קופרן", "בולרו", סונטה לכינור ולפסנתר, ו-"Zigan".

משתתפים: גלינה לווינשטיין, סבטלנה חדי, רוסלן בלנקי, תומר דהן – רקדני להקת סבוטאז'; ענת צ'רני – מצו; ז'אנה גנדלמן – כינור ראשון, ילנה טישין – כינור שני, אלה פרימשטיין – ויולה, דמיטרי גולדרמן – צ'לו, אודליה אליעזרוב-סבר – פסנתר.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

  • ללא

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: