music4awhile

ראשי » Uncategorized » יש מאין

יש מאין

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

חבורת מוזיקאים מחוללת נס קטן / עמיר קדרון

דבר נפל בתחילת השבוע באונ' ת"א: הרכב אד הוק המונה למעלה מ-30 נגנים וזמרים הופיע בתכנית מרתקת וחד פעמית, והותיר – על אף אי אילו קוצים באליה – רושם מלהיב המעורר תקווה להתכנסות חוזרת של החבורה או להבלחה של מיזמים מקבילים.

על מה ההתלהבות? על שדבר ממה שנוגע לאירוע המתואר אינו מובן מאליו. ראשית, התכנית, ובה מוזיקה עכשווית (בכורה ליצירה ישראלית, לא פחות!) לצד בארוק. למרות שיש בארץ פעילות תוססת בשני התחומים, הם עדיין במעמד חיצוני ללב זירת המוזיקה, המבוססת בעיקר על הרפרטואר הרומנטי.

לאור זאת, היענות הקהל הפתיעה: האולם התמלא עד אפס מקום ורבים נאלצו לעמוד לאורך הקונצרט. קל ונוח להעיר בביטול כי לא בשם המוזיקה נהר הקהל, אלא מחיבתו לאירועים ללא תשלום; כמו כן, חלק הארי שלו מנה את מנויי הקונצרטים של האוניברסיטה, והיתר – ככל הנראה עמיתים וקרובים של המופיעים. הווה אומר, קהל שבוי במידה רבה. יחד עם זאת, יש להתרכז במבחן התוצאה: האמנים והמוזיקה זכו לתגובה אוהדת, ולא נרשמה נטישת קהל אפילו במהלך היצירה המודרנית. אם כן, יש כאן רווח עצום של חשיפה הדדית, שייתכן ותתרום משהו לשינוי ההכרחי שצריך לחול בסצינת המוזיקה.

דבר מפליא נוסף הוא שהערב בכלל קרם עור וגידים: היכולת לקבץ גוף מבצע בסדר גודל כזה באפס תקציב ובזמן קצר היא בלתי נתפסת ממש! בהתחשב בכך, ההכרח להתפשר על אולם בעייתי הוא מחיר זעום. על תנאי השמע והראות הלקויים של קלרמונט כבר נכתב כאן לא אחת, והפעם יש רק להוסיף שייתכן והעתקת האמנים מטר-שניים לכיוון גב האולם היתה מובילה לחוויית צפיה והאזנה משופרת גם עבור יושבי היציע. סביר שהאפשרות כלל לא נשקלה כיוון שלא נצפתה מסת קהל כפי שגדשה את האולם בפועל.

איכות הביצוע היתה מעורבת, אך במיטבה עוררה רושם חיובי – ולא רק ביחס להרכב לא מנוסה. גולת הכותרת של הערב היתה המקהלה, שמנתה קרוב ל-20 זמרים והפליאה בשירה רהוטה ושקופה. מוצלחים במיוחד היו פרקי "Fecit potentiam" ו-"Et misericordia" ביצירה הפותחת – המגניפיקט של ויוואלדי (בנוסח שהורכב ע"י המשתתפים ומאחד את שתי הגרסאות שכתב המלחין) – וכן השירה הזכה ב-"Sapere aude", היא היא היצירה העכשווית המדוברת. במהלך האחרונה הרשימה מאד גם נגינת המיתרים, בעוד הליווי ביצירות הבארוק לא היה די מגובש סגנונית ולעתים לא מאוזן בעוצמתו ביחס לשירה. מנגד, מלה טובה מגיעה לאבובים עבור צליל ערב להפליא במגניפיקט הפותח.

השירה הסולנית היתה אף היא מעורבת ברמתה, וכללה לפחות רגע אחד של קורת רוח משילוב הקולות הנאה של נעם כץ ומאיה עמיר בדואט "Esurientes". באשר לניצוח ולעבודת האנסמבל, התוצאה השביעה רצון בכללותה, כך שנסלח הצורך לקטוע ולחזור על סיום המגניפיקט הנ"ל (כניסה מוטעית של אחד המשתתפים פרמה את הקונטרפונקט). על כך העירה במדויק מנחת הערב ונציגת החבורה, נטע היבשר: "עדיף שזה יקרה כאן ולא בקרנגי הול". כאן המקום להחמיא לה על דברי הקישור שנשאה אודות האירוע והמוזיקה – ממושכים אך מרתקים ומרחיבי דעת.

שבחים רבים, אפוא, לכל מי שנתן יד ליוזמה הברוכה. לסיום, חשוב להפנות זרקור ליצירה שעוררה סקרנות ואולי חשש, כיוון שבכל זאת מדובר במוזיקה בת זמננו, רחמנא ליצלן. דניאל מרקוביץ' קיבץ והלחין טקסטים ממקורות שונים של דת והגות עבור ארבעת פרקי "Sapere aude", יצירה שהיא מחווה למזמור המגניפיקט מבחינת קו המחשבה המוצג בה. מוזיקלית, מדובר בתגלית נעימה: מלחין צעיר שכבר מפתח קול עצמאי וראוי למעקב, וכתיבתו מצטיינת ביופי, הבעה מדויקת ועומק רעיוני. מרקוביץ' לא היסס לכתוב מוזיקה מלודית ונגישה, הנשענת על מסורת הרומנטיקה אך לא מחקה אותה ולא מוותרת על ביטוי מקורי. אין טעם להכביר מלים, כיוון שאין בכוחן להחליף את רושם המוזיקה, ועל כן נותר רק לקוות שיימצא מי שירים את הכפפה וידאג להכניס את "Sapere aude" לרפרטואר הקונצרטי בארץ וגם מחוץ לה. אין שום סיבה שזה לא יקרה.

"מגניפיקט", אונ' ת"א, 6.10.13. מגניפיקטים מאת ויוואלדי ופרנצ'סקו דוראנטה, "Sapere aude" מאת דניאל מרקוביץ'.

מנצחים: אסף בנרף, יובל ויינברג. סולנים: נעם כץ – סופרן; שחר לביא, מאיה עמיר, שירה אגמון – מצו; פיליפו צ'לוצה – בריטון; קלייד דזאמה – טנור. מקהלה: מרים מונדרי, נויה שקולניק, אופיר דואני, אדוה סלע, נטע היבשר – סופרן; שירה אגמון, דלית לדר, אלינה גל, ירדן קיפרמן, מאיה אמיר – אלט; קלייד דזאמה, ערן זהבי, אלן אשכנזי – טנור; פיליפו צ'לוצה, ליאור אהרוני, צביקה פוגל, אסף בנרף, יובל ויינברג – באס. כינור ראשון: מאיה טל, טל פירשט. כינור שני: לילי יצחקי, אמיר ליברזון. ויולה: פאני קליידרמן, שחר טבקמן. צ'לו: יותם הרן. קונטרבס: חגי זהבי. אבוב: עידו בית הלחמי, מיגל אנחל מונסאלבס. צ'מבלו: אביעד שטיר.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: