music4awhile

ראשי » Uncategorized » תוגה נאצלת

תוגה נאצלת

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית
מודעות פרסומת

על הפקת האופרה "אורפאו ואאורידיצ'ה" באונ' ת"א / צבי נתנאל

כמדי שנה, המחלקה הווקאלית של בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה חותמת את השנה עם הפקת אופרה מלאה. השנה נבחרה "אורפאו ואאורידיצ'ה" מאת גלוק. עצם הבחירה מעלה מספר תהיות. האם בכל הרפרטואר האופראי העצום לא נמצאה שום אופרה אחרת, פחות מוכרת / מבוצעת / מובנת מאליה? מדוע לא אופרה של הנדל כמו "סרסה" או "פלאביו" (ולא, לא שוב "יוליוס קיסר" המבוצעת לעייפה שככה"נ תוצג במסגרת זו בשנה הבאה), או אפילו "הנער והקסמים" של רוול שיש בה לא פחות מ- 20 תפקידי סולו, ובידיו של במאי מוכשר יכולה להיות חגיגה תיאטרלית? בעוד שביוזמה פרטית של הסטודנטים ("במה פתוחה") ניתן להאזין לשפע יצירות שאינן בהכרח מן הרפרטואר השגור, "אורפאו ואאורידיצ'ה" מצטיירת אפוא כבונוס לשלוש סטודנטיות מצטיינות, ויש בכך גם סוג של הבעת אי-אמון בכל שאר הסטודנטים.

מלכתחילה ההפקה תוכננה להיות מבוצעת בליווי פסנתר בלבד (בתוספת אפשרית של צ'מבלו לרצ'יטטיבים), אך המבצעים גייסו 5 נגנים שנאותו לתת כתף ונרתמו להפקה. דא עקא, התוצאה היתה רחוקה מלהשביע רצון. לעיתים נדמה שבהופעה הנגנים נפגשו עם המוזיקה בפעם הראשונה, והתיאום ביניהם ובין המנצח אי-אן שו, שניצח מהצ'מבלו, לקה בבעיות רבות. הכל טוב ויפה אם ההפקה כולה נועדה לד' אמות של האקדמיה, אך כיוון שההפקה שווקה באופן נמרץ לקהל הרחב הפוקד את קונצרטי בית-הספר תמורת תשלום מכובד, הרי שהתוצר שהתקבל לבסוף היה פשוט מעליב. עדיף היה לוותר על הנגנים ולהסתפק בפסנתר. לצד הזכות יש לציין את נגינתה היפה של מריונה גודיה מונטיסינוס באבוב.

האופרה בוצעה בקיצוצים ניכרים (אף שהוויתור על קטעי הבלט מובן בהחלט), אך ביטול פרק המקהלה החותם את סצינת השאול צרם בהחלט, הן כחלק חשוב בעלילה, והן לאור השירה הנאה של זמרי המקהלה.

בעונת הקודמת ניתן היה לצפות באופרה הישראלית בהפקה רדיקלית מרתקת ל"אורפאו ואאורידיצ'ה"; על כן טוב היה הפעם לצפות בהפקה מסורתית בסגנון של פעם, כשהזמרים לבושים בטוגות והסיפור נמסר כהווייתו. הבימוי בידיה של ראש המחלקה הווקאלית, פרופ' תמר רחום, היה חסכוני, אינטימי, פשוט ונקי, עם כמה מעמדים פואטיים במיוחד כמו סצינת הפתיחה בה המקהלה עומדת סביב קברה של אאורידיצ'ה המעוטר פרחים, או המוות של אאורידיצ'ה על ברכי אורפאו בשיאה של מערכה ג'. כל זה לווה בהקרנות יפות על קיר האולם בהתאם לסיטואציה: שדות ארקדיה במערכה א', תמרות אש ועשן בסצינת השאול, פרץ אור בסצינת גן העדן. יחד עם זאת נרשמו גם כמה רגעים מביכים: אמור יורה בחץ וקשת, אך החץ היה מקל עבה שנחת על הארץ ברעש גדול, או אאורידיצ'ה מתפלשת על קיר האולם בזמן שהיא שרה את הארייה הגדולה שלה במערכה ג', ובעיקר – מדוע היה צורך בכתובת "The End" בסוף האופרה, משל היינו בסרט של האחים וורנר?

הישיבה ביציע של אולם קלרמונט אינה עושה חסד עם קולותיהן של הזמרות המגיע מבעד למסך זכוכית. אף על פי כן מעיין גולדנפלד היתה חמודה ומוזיקלית להפליא בתפקיד אמור. לגוני כנעני יש קול גדול ומרשים, אך הוויברטו הנדיב בקולה פחות נעם לאזני. היא היתה אאורידיצ'ה טובה בהחלט, אם כי קוצר התפקיד לא מאפשר לבנות דמות ממשית, ובעיקר בארייה שלה חשתי שאין היא מפיחה חיים של ממש בדמות. שחר לביא היתה נפלאה בתפקיד אורפאו. פשוט כך. קול חם ועשיר, אחיד בכל המשלבים, לגטו מצוין, ובעיקר אינטרפרטציה של ממש לתפקיד. הבחורה הצעירה הזו כל-כולה אקספרסיביות מלאת עוצמה גם כשהיא עומדת בחוסר תזוזה על הבמה. העיניים העצובות אומרות הכל; האינסטינקט הדרמטי כשהיא מסתובבת לראות את אאורידיצ'ה למרות האיסור האלוהי מהמם בחיותו, ומעל הכל ביצוע כובש לאריה הכה מפורסמת che faro senza Euridice. בשנה הבאה תבצע לביא את מחזור השירים "לילות הקיץ" מאת ברליוז עם התזמורת הקאמרית הישראלית. יש בהחלט למה לצפות.

מילה אחרונה על התנהגות הקהל, שהולכת וקונה לה שביתה בכל אולמות הקונצרטים: צילום ע"י סמארטפונים במהלך כל ההופעה זו תופעה מרגיזה שיש להוקיעה, והעובדה שמדובר בקרובי הזמרים אין בה כדי לסלוח על מנהג פשוט דוחה. זמר הרוצה מזכרת מהופעתו יתכבד ויביא עמו ציוד הקלטה / הסרטה ויציב אותו במקום שאינו מפריע לשאר הקהל.

"אורפאו ואאורידיצ'ה" הפקת המגמה הווקאלית של בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה. שחר לביא, אורפאו; גוני כנעני, אאורידיצ'ה; מעיין גולדנפלד, אמור; מקהלה ותזמורת קאמרית מתוך תלמידי בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה; אי-אן שו, מנצח. אולם קלרמונט, 4.7.2013.

מודעות פרסומת

תגובה אחת

  1. מוטי פרלמן הגיב:

    חחחח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

  • ללא

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: