music4awhile

ראשי » Uncategorized » מתחת לאף

מתחת לאף

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית
מודעות פרסומת

הפקה קטנה מוכיחה שלא הכל רקוב בבית האופרה / עמיר קדרון

המחזור הנוכחי של "מיתר – אופרה סטודיו" חתם רישמית את פעילותו לשנה זו בערב מוצלח למדי, ובו שתי אופרות קצרות מאת מנוטי: "הטלפון" ו-"המדיום".

בראשונה נכנסו בהצלחה עודד רייך ושירי הרשקוביץ לנעלי יאיר פולישוק והגר ליבוביץ', שעבורם נוצרה ההפקה ע"י הבמאית שירית לי וייס לפני מספר שנים (במסגרת מיזם "אופרה פטיט"). האופרה אמנם התיישנה, אך המסר דווקא התחדד – התקשורת הבינאישית מידרדרת ביחס הפוך להתקדמות הטכנולוגיה – על כן הצליחה וייס לעדכן את היצירה באופן משכנע. כמו כן, תיבלה את העלילה בשפע התרחשויות, כך שלא נותר רגע דל, והכל נעשה בכישרון ובהשראה, ויושם היטב ע"י צמד הזמרים. בקצרה: חצי שעה של תיאטרון מוזיקלי במיטבו.

מעניין לציין כי "הטלפון" נכתבה כאשר מנוטי התבקש לצרף איזו יצירה קטנה לאופרה "המדיום" כדי 'למלא את הערב'. וייס החליטה להציג את הקומדיה תחילה, ובכך העצימה את הרושם הדרמטי ואת החותם הכללי שהותירה ההפקה הכפולה. יתר על כן, סדר ההופעות כמו בא לומר שמיומנותה הידועה בקומדיות ("הגננת המדומה" באקדמיה י-ם אשתקד; "האלמנה העליזה" באונ' ת"א שנה לפני כן) היא רק צד אחד של המטבע.

וייס היטתה את "המדיום" לכיוון לא צפוי ע"י מספר רעיונות מעניינים: ראשית, הוחלט שמוניקה עיוורת. למהלך זה יש משמעות מורכבת – הנכות ממצבת את מוניקה כשוות ערך לטובי האילם. לא מדובר רק בתלות הדדית, אלא בשותפות גורל. הליקויים שלהם מחזקים את הקשר ביניהם ואת העובדה שהם משלימים זה את זו וחייבים לאחד כוחות על מנת להתגבר על פלורה.

המאבק בינם ובין האחרונה הופך לנושא המרכזי של האופרה, וכך היסוד העל-טבעי נדחק הצידה, או מקבל משמעות אחרת: בסוף המערכה הראשונה ברור שטובי אחראי לתקלה בסיאנס, וזה כביכול פיתרון קל ומאכזב – אך למעשה, המסר של וייס מורכב בהרבה. לאורך האופרה מוצג במפורש הצד האירוטי ביחסים של טובי ומוניקה, ובכך וייס ממקמת את דמויותיהם בשלב קריטי בחיים: הם על סף הבגרות והבשלות המינית – ומסתבר שזה הנמשל ליסוד העל-טבעי שמאיים על פלורה. עד לשלב זה שלטה בשני הילדים ביד רמה והפכה אותם לחלק מהעולם הצר והמעוות שלה, והנה יחסי הכוחות משתנים לרעתה והכל קורס. לכן מעטה הקשיחות שלה דק במיוחד; לכן טובי הוא זה שמכניס את האקדח לתמונה; לכן השורה "Help, help!" הועברה ממוניקה לפלורה; לכן השאלה החותמת "Was it you?" מופנית למוניקה ולא לטובי. כלומר, המערכה השניה עומדת בסימן עירעור כל מה שחשבנו שידענו על "המדיום", ושופכת אור חדש על האופרה. מדהים.

לאור ההישג, לא נותר אלא לתהות מדוע מעדיפה הנהלת האופרה לייבא שוב ושוב במאים חסרי השראה במקום לתת הזדמנות לכישרונות מקומיים? אין שום תשובה מתקבלת על הדעת.

מבחינה מוזיקלית, ההפקה יכולה וצריכה להיות מהודקת יותר, ועליה העיבו בעיות של מבטא, היגוי, שירה לא נקיה, כמה בחירות ליהוק מוטלות בספק ועוד. על אף זאת, הרושם הכללי חיובי, והכוח התיאטרלי העז – בימוי, משחק, עיצוב, מעורבות ריגשית מובהקת של כל המשתתפים – פיצה על החולשות המוזיקליות.

התפקיד הראשי נמסר לשי בלוך, וזו הגישה דמות מפתיעה בפגיעותה ומעוררת חמלה והזדהות. אמנם, כנאמר לעיל, יש מקום ללטש את השירה, אך גם כך היתה זו הופעה מרתקת. העימות של פלורה עם טובי במערכה ב' היה מורט עצבים ממש בזכות עיצוב מדויק של חילופי הלך הרוח התדירים; מאד הרשים גם האופן בו לאטה בלוך את המונולוג "Afraid? Am i afraid?".

חשוב מאד לציין את ענת צ'רני (גב' נולן), שבהשוואה לעמיתיה בלטה לטובה במעלות המוזיקליות שהציגה: שירה מדויקת וזכה הנובעת מהפקת קול מוקפדת. תשתית טכנית איתנה זו הובילה להופעה מרגשת ביותר דווקא מתוך האיפוק שאפיין אותה.

לסיכום, יש לחשוב בכובד ראש על ההשלכות של הערב: לא הגיוני שהעבודה הרבה שהושקעה תסתכם בהופעה בודדת; חבל גם שלא נמצא לנכון לפרסם כראוי את המופע ולמשוך קהל חיצוני (האירוע נשא אופי משפחתי-ברנז'אי מובהק). הווה אומר, נמצאו סימני חיים בבית האופרה – מוסד שעל פי רוב מעדיף לשקוע בבינוניות נוחה.

זהו נס קטן, וצריך להכות בברזל בעודו חם ולקדם את הנושא: מדוע לא תרים הנהלת האופרה את הכפפה ותייסד, במקביל לעונה הרגילה, סדרה אלטרנטיבית של הופעות פרינג' באותו נוסח? יש אמצעים, יש יכולת וכישרון – צריך רק להחליט, להקצות משאבים ולבצע. ניסיונות דומים נעשים לעתים (רחוקות מדי) ע"י קבוצות כגון אופרה קאמרה, אופרה אביב, אופרה אטרנה ואחרות; האופרה הישראלית יכולה וצריכה לתת יד – בטווח הרחוק רק תרוויח מכך.

צוות "מיתר – אופרה סטודיו" מציג: "הטלפון", "המדיום". ניהול מוזיקלי: איתן שמייסר. בימוי: שירית לי וייס. פסנתר: איתן שמייסר, סשה איבנוב. משתתפים: עודד רייך (בן, מר גובינו), שירי הרשקוביץ (לוסי), שי בלוך (פלורה), הדר עטרי (מוניקה), אופיר לביא (טובי), יעל סייג (גב' גובינו), ענת צ'רני (גב' נולן). 30.5.13, האופרה הישראלית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: