music4awhile

ראשי » Uncategorized » פילים וצלילים

פילים וצלילים

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הקאמרטה בוחנת דרכים לאתר את קהל העתיד / אביעד שטיר

האם קונצרט שמיועד "לכל המשפחה" (כלומר, לילדים) צריך להישפט באותם קריטריונים מחמירים שבהם שופטים קונצרט רגיל? זו השאלה שבה התחבטתי אתמול בעודי נאבק בנחשולי התנועה התל-אביבית בדרכי לקונצרט של הקאמרטה, מלווה בשני ילדים קטנים ומוזיקליים להפליא. קונצרט כזה חזקה עליו שיהיה קליל יותר ויתמקד במוזיקה פשוטה וקליטה יותר, וגם שיהיה קצר יותר באופן משמעותי; וגם חוויית ההאזנה בהכרח תהיה שונה כשמדובר בקהל רוחש ציוצים ומלמולים.

בשל שגיונות הפקקים החמצנו את תחילת הקונצרט, והתגנבנו לאולם בחסות החשיכה כחמש דקות לאחר שהתזמורת החלה בנגינתה. התזמורת ניגנה את "סיפורו של בָּבָּר", יצירה לפסנתר וקריין שחיבר פרנסיס פולנק ב-1940 על פי סדרת הספרים המפורסמת של ז'אן דה ברונהוף, העוסקת במעלליו של פילון חביב המגיע לעיר הגדולה ובסופו של דבר חוזר לארצו ונעשה למלך הפילים. הקאמרטה ביצעה גרסה מתוזמרת של היצירה, באנסמבל לא גדול שכלל שלל כלים שנועדו למשוך את לב הילדים – פיקולו שהפליא לחקות את קולות הציפורים, צפצפות ומשרוקיות מסוגים שונים, מצלתיים וגם צמד צופרי מכוניות. בקטעים ה"פיליים" יותר הפליאו לנגן הכלים הנמוכים, ובלטו במיוחד קלרינט הבאס (סמיון אוסיטיאנסקי) והקונטרבסון (גריגס קריסטיונס) – כלי שבימים כתיקונם קולו נבלע ברעש התזמורת, וזכה הפעם לכמה קטעי סולו מרשימים. כקריינית שימשה השחקנית נועה בירון, שקראה את הטקסט בחן ובטוב טעם, אם כי אולי באיפוק רב מדי, בהתחשב בקהל המאזינים.

הפילהרמוני (כמעט בן 7) איבד עניין אחרי כעשר דקות, והמוזיקלית (בת שלוש וחצי) מלכתחילה התעניינה יותר בשכניה למושב מאשר במתרחש על הבמה; גם הילדים האחרים בקהל, לפחות הקטנים שבהם, יצאו מריכוז ככל שהיצירה הלכה והתארכה. דומה שבעידן הטלוויזיה והמחשב קשה לרוב הילדים לצלוח קטעים ארוכים של מוזיקה חיה ללא התקדמות בעלילה. מבחינה זו היתה היצירה הבאה, "טאבי הטוּבּה" המוכרת של ג'ורג' קליינסינגר, יצירה מתאימה יותר לקהלה: היא קצרה יותר, מרוכזת יותר, מלודית יותר (אם כי גם פולנק מלודי מאוד), וחלוקת הטקסט והמוזיקה מתאימה יותר לאוזנם של ילדים. הסולן היה איתי אגמון, חייל מתזמורת צה"ל, ולמרות כמה מעידות נסלחות הוא ניגן יפה וברגש, והיטיב להדגים את המוטו והטענה המרכזית של היצירה: גם הטובּה יודעת לשיר. הנגנים האחרים הגיבו יפה לנגינתו ולהומור של הטקסט, ושיחקו כל אחד את תפקידו באופן משכנע. גם הילדים הרבים בקהל נשבו, כמדומה, בקסמה של היצירה, ואפילו הפילהרמוני והמוזיקלית כרו אוזן והאזינו לסיפור עד תומו.

על הקונצרט ניצח בכישרון ובהתלהבות המנצח הצעיר להב שָני, והתזמורת נענתה לו ברצון וביד קלה, וצלצלה מצוין באולם הקטן של המוזיאון. כלי הקשת היו מלאי ברק ומתואמים, וכלי הנשיפה ממתכת הרעידו את אמות הסיפים בצליל מלא ועשיר. מובן מאליו שבאולם רוחש ילדים לוחשים ומזדחלים קשה להתרשם אל נכון מאיכות הנגינה ומדקויות האינטרפרטציה, אבל רוח של הנאה נשבה מן הבמה, והדביקה בסופו של דבר גם את הקהל.

מפי עוללים

"נו, אז מה אתם זוכרים מהקונצרט?"

הפילהרמוני: "את המצלתיים. את זה אני לא אשכח לעולם!"

המוזיקלית: "בקונצרט צריך לשבת בשקט ולהתנהג יפה."

"טאבי הטובה ובבר הפיל": הקאמרטה בקונצרט מהסדרה לכל המשפחה. מוזיאון תל אביב לאמנות, יום ב' 18.3.13.


תגובה אחת

  1. עודד זהבי הגיב:

    שלח את הפילהרמוני אלי. צריך לגמול אותו ממחשבות כאלה מהר. (עודד הבעל של קרן נגנית המצילתיים). אביעד-תרשה לי להיות בוטה יותר. אנחנו חזינו בקונצרט הזה בפירות הבאושים של "הקונצרטים" לנוער הכוללים ליצן, כוכבת ילדים ו….בבר היא יצירה נהדרת, אי אפשר היה לשמוע אותה בגלל הילדים המצווחים וההורים מוכי הפרוזאק שלא השתיקו אותם. היה עצוב. מאד עצוב. מאד מאד מאד. עצוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: