music4awhile

ראשי » Uncategorized » חושף הקול

חושף הקול

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

גדעון תדהר, מוותיקי מקהלת האופרה, מתייצב בקדמת הבמה ומספר על המהפך שעבר / עמיר קדרון

גדעון תדהר סיים את לימודיו הווקאליים כבריטון ואח"כ עבר הסבה לטנור. חבר במקהלת האופרה הישראלית. הופיע כסולן עם תזמורות שונות, ביניהן הקאמרית הישראלית, סינפונייטה ב"ש והקאמרית הקיבוצית והשתתף בסדנת האופרה הבינלאומית. באופרה הישראלית הופיע כסולן בכוחו של גורל, לה בוהם ועוד.

עבדת שנים באופרה הישראלית, שרת במגוון שפות וסגנונות – כיצד רוחב היריעה הזה יתבטא בתכנית הרסיטל הקרוב שלך?

אני שר באופרה הישראלית זו השנה ה-26. אני נחשב למוזיקאי רב גוני, והדבר משתקף גם בתכנית הרסיטל שבחרתי, הכוללת אריות מאופרות, אופרטות ואורטוריות, לידר ושירים נפוליטניים. אני שולט בגרמנית ומסתדר עם איטלקית וצרפתית, ואפילו בחרתי אריה ברוסית. יש לי 2 תארים מהאקדמיה: אחד בתיאוריה והשני בזימרה. הדבר כמובן עוזר להתמצאות שלי בז'אנרים שונים.

כיצד אתה חווה את המעבר משירה במקהלה לרסיטל שכולו שלך?

או! זהו באמת מעבר חד. אמנם קיבלתי מעט סולואים זעירים באופרה הישראלית, אך זוהי פלנטה אחרת. פישר דיסקאו אמר פעם שלשיר ערב לידר אחד קשה יותר מ-3 ערבי אופרה רצופים. ההשקעה הפיזית והנפשית הינה עצומה. אני נערך לאתגר הזה בציפיה ובחיל גם יחד. זוהי הזדמנות להתנסות מול קהל שרובו מתורגל בהאזנה וגם אינו חוסך את שבט הביקורת. יש בזה יופי. כשמעניקים לקהל כזה מנת הנאה, יוצאים נשכרים והדבר אינו נשכח.

על אף ניסיונך הרב, זו פעם ראשונה שאתה מתנסה בפורמט כזה?

ערכתי רסיטל כזה לפני שנה בבית אבות ירושלמי. מאז עשיתי התקדמות אישית ומקצועית והמקום שבו אני נמצא היום שונה לחלוטין מזה שנמצאתי בו לפני שנה. מכל מקום גם ההחלטה להעלות פרויקט במרכז העשיה המוזיקלית בת"א הינה מעבר פאזה.

מה עורר בך את הרצון לשנות פאזה? או ליתר דיוק, מדוע נמנעת מכך במשך שנים?

שאלה מצוינת. בשנת 2005 נודע לי ע"י קולגה על מורה לפיתוח קול בשם יוסף אדר (הבריטון של רביעיית קולן). הגעתי אליו במצב קולי גרוע, ויחד בנינו מחדש את הכלי. גם שם היו הרבה רגעי משבר, בייחוד בביטחון שלי ביכולת לגדול קולית – וכפועל יוצא מזה, גם אישית. יוסף הינו לא רק מורה לפיתוח קול, אלא גם מדריך רוחני. בשיטה שלו אין גיל, ומי שבאמת מפנים אותה, יכול בגיל מבוגר להישמע צעיר.

תשאל מדוע גיליתי מורה דגול רק בגיל 55? תשובתי הינה שדברים הנעשים בזמן מסוים לא יכלו להיעשות לפני זה. עברו עלי תהליכים אישיים שדרשו זמן, אך מה שעבר כחוט השני כל אותן שנים בהן לא שרתי נכון, היתה ההכרה ביכולת הגרעינית שלי להתפתח, ובפוטנציאל הכישרון שלי. את זה אולי רק אני ידעתי. צריך לשם כך אמונה ואורך רוח, ומכאן גם מעבר הפאזה שנעשה עכשיו. אני גם מאמין שבנושא של התקדמות אישית אין מכשול של גיל. מזה שנתיים אני מתרגל יוגה וגם בזה הפתעתי את עצמי. השמיים הינם הגבול.

בנוסף לשינוי בעקבות ההיכרות והעבודה עם אדר, ציינת התקדמות משמעותית במיוחד בשנה האחרונה. מה בדיוק התרחש וכיצד?

האמת היא שהצמיחה ההדרגתית נמשכת כבר שנים, אך מה שהחיש אותה היתה סדרה של 5 טיפולי "מסע" לפי שיטת ברנדון בייס. זוהי עבודה נפשית מאד יסודית ועמוקה, המכילה בתוכה את הקבלה והסליחה גם כלפי חוג האנשים הקרוב ביותר וגם כלפי עצמי בכל הרבדים של הקיום – החל מהינקות וכלה בהווה.

בכלל, יכולת הנתינה – ובייחוד הנתינה האמנותית – כרוכה במציאת מקום שליו ורגוע בתוך העצמי: מקום שאין בו טרוניה, אין בו אגו. יש בו רק אהבה ורצון להעניק. המקום הזה הינו "שבת ומנוחה לחיי העולמים", כפי שחז"ל אמרו.

את גילוי המקום הזה אני מתרגל אצל המורה שלי. זאת משימה שלמעשה לעולם לא נפסקת. במקום המסוים הזה אין גיל ואין ביולוגיה. אני קורא עכשיו את זיכרונותיו של יוגננדה פרמהנסה, האיש שב-1920 נשלח לארה"ב להביא את בשורת היוגה. מתוארים שם אנשים מוארים שמתעלים מעבר למגבלות של זמן ומקום. במקום זה אני שואף להיות.

ואיך זה השפיע על קולך?

מה שמעניין הוא שהקול הינו פונקציה של הכלי. כשלמדתי (ואני עדיין לומד) להכיל את קולי בתוך הכלי שמורכב מפיזיולוגיה וכמובן ממערך נפשי מאד מסובך; כשנעשיתי מודע לנושא הזה, חלה אצלי התקדמות ראויה לציון. אז גיליתי קול סולני. יש דבר מאד חשוב שראוי להזכיר: מה שמייחד זמר ונגן גדול מאמן בינוני זאת היכולת המתמשכת "להיות שם".זהו מרכיב מאד חשוב של הכישרון. כל פרודה של מהות אמנותית שותפה לביצוע. במילים אחרות, זהו ריכוז מקסימלי בלי הסחות דעת. על עצמי אני יכול לומר שאני נמצא שם, אך יש לי עדיין נפילות.

אני רוצה להוסיף שלמתרגלי היוגה הגדולים ישנם ערוצים פתוחים להתחברות עם הבורא, עם המוחלט – או איך שתכנה את זה. כנ"ל אמן גדול: אתה יוצר דרך החיבור. זה משול לאהבה של בני זוג. הקלרניתנית סבינה מאייר, כשניגנה בארץ, סיפרה שקלטה ויברציות מהקהל. זוהי יכולת של אמן גדול: היא העבירה והם השיבו.

כלומר, יש במוזיקה מעין שליחות. האמן מתווך בין היוצר לקהל. בהמשך לקו מחשבה זה – האם יש ברסיטל ארייה ספציפית או ייצוג משמעותי למלחין שבמיוחד יקר לליבך, ושחשוב לך למסור את בשורתו למאזינים?

מוצארט היה ונשאר בשבילי המלחין הגדול עלי אדמות. יש בו משהו בלתי אמצעי, זוך, צורניות מושלמת, וביצירותיו הווקאליות – ובמיוחד האופראיות – יכולת איפיון והעמקה שלעניות דעתי אין לאף מלחין אחר. ראה את הארייה non so piu של כרובינו. הלמות הלב של הנער המיוסר וחסר המנוחה, וההרמוניה המלווה את אמירתו un desio non posso spiegar מעוררת בי צמרמורת כל פעם מחדש, וזו רק דוגמא אחת.

בחרתי לרסיטל את הליד הענקי שלו abendempfindung. מפחיד ממש להרגיש לא ראוי לשיר את היצירה הנשגבה הזאת. יש פה חיבור בין 2 עולמות: הזה והבא, והדבר נעשה בידיו האמונות של ענק כמוצארט. למשל, שים לב למעבר שלו למינור כשהוא מתאר את דמעת החבר ניגרת על קברו של המשורר.

איזו תגובה אתה שואף לקבל מהקהל? מה יוכיח לך שפעלת נכון?

אענה לך בלשונו של המורה שלי: "התוצאה אינה חשובה, רק הפעולה". כלומר, אם אעבוד בצורה נכונה כשהרצון מנחה, הנקודות האנרגטיות במקומן, הרגש יתלווה והקהל יירתם. נשמע אזוטרי והזוי, אך עובד.

אחד הדברים החשובים ביותר ברסיטל מהסוג המדובר הוא מציאת הפסנתרן הנכון – כזה שלא רק ילווה, אלא ממש יחיה איתך את המוזיקה. כיצד איתרת את יבגני, ומה מאפיין את עבודתכם?

הפסנתרן יבגני יעקב-לב הינו קולגה שלי במקהלת האופרה, ואנחנו לומדים פיתוח קול אצל אותו מורה, כך שאנחנו בראש אחד.

האם אתה מתכנן רסיטלים נוספים, או מחכה עם ההחלטה עד לטבילת האש הקרובה?

איך אומרים? פרה, פרה.

הרסיטל של גדעון תדהר יתקיים במרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל ביום ה', 21 בפברואר. בתכנית: אריות ושירים. ילווה בפסנתר: יבגני יעקב-לב.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

  • כלל לא

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: