music4awhile

ראשי » Uncategorized » על דרך המלך

על דרך המלך

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית
מודעות פרסומת

תכנית ארס-פואטית הנעה סביב פטרונית המוזיקה נוסכת השראה בקאמרטה / עמיר קדרון

אם להתחיל דווקא מהשורה התחתונה, הרי שהמסקנה מהמופע האחרון במקבץ "מזמור לאלת המוזיקה" אחת היא: לו תצליח הקאמרטה להתמיד במגמת המצוינות שהפגינה בקונצרט המדובר, הרי שסופסוף תשחזר את מעמדה כהרכב מוביל – לא רק ביחס לגזרת התזמורות הקאמריות, אלא בכלל בזירת המוזיקה הקלאסית.

הקונצרט נפתח בביצוע משובח לסימפוניה מס' 49 של היידן. מעלתו המרכזית היתה האיזון המיוחל שהושג בין הבעה מחד ושליטה עצמית מאידך. הווה אומר, כל העוצמה הריגשית הטמונה במוזיקה – במיוחד זו הסוערת בפרקים ב' וד' – באה לידי ביטוי, אך לרגע לא נגררה להתלהמות, אלא הותוותה תוך נאמנות לסגנון.

עוד יש להחמיא להשהיות הדרמטיות המדויקות שבחר המנצח אבנר בירון בפרק הפתיחה; לצליל הקרנות הזך – לא עניין מובן מאליו כלל וכלל; ולנגינה האצילית בפרק המינואט. אפשר להמשיך הלאה ולקשור כתרים לביצוע, והוא אכן ראוי לכל שבח, אך די בסיכום פשוט: מנת פתיחה מצוינת שמעוררת תשוקה לשמוע עוד היידן בתכניות הקאמרטה.

בהמשך הערב שובצו יצירות קוליות מאת פרסל והנדל המהללות את צ'צ'יליה הקדושה (או ססיליה – התכניה המצוינת מתייחסת לכך וכוללת עוד רשימות מרחיבות דעת), פטרונית המוזיקה. בחירתן היא מעשה של טעם רב, שכן בשני המקרים מדובר במוזיקה מרהיבה ולא מוכרת דיה, ושילובה בקונצרט מהווה תוספת מרעננת לרפרטואר.

מבין הסולנים בלט הבאס הצעיר גיא פלץ ביפי קולו, וחבל שתפקידו היה צנוע כ"כ (ניתן להתרשם משירתו בקונצרט הקרוב של הקאמרית הישראלית). עיקר העבודה הוטל על צמד האורחים מבריטניה: הטנור ניית'ן וייל והסופרן אלינור רולף ג'ונסון. לכאורה, קולות מהסוג שעבורו נועדה המוזיקה הנ"ל, וממסורת הולמת של טיפוח והכשרה; בפועל, לא תמיד ענה הביצוע על הציפיות – ועדיין הסב רגעים רבים של קורת רוח והנאה.

המשלב העליון של וייל שברירי, כך שבאורח עקבי שירתו נדמתה כתלויה על בלימה כל אימת שהעפיל לגובה (התופעה בלטה מאד בארייה "Sharp violins"). יחד עם זאת, זהו קול נאה שבמיטבו מקרין גבריות וזוהר, ומדי פעם נשמע ממש נפלא – למשל ב-"Beauty, thou scene of love".

הרושם מרולף ג'ונסון חצוי אף הוא: סופרן קטיפתי בוהק שעל איכותו המלטפת העיב חוסר ניקיון בהפקת הקול ובהגיה. מנגד, כללה הופעת הזמרת שפע רגעים יפהפיים, וגולת הכותרת היתה "But bright Cecilia… As from the pow'r" שלקראת סוף יצירתו של הנדל, ובמיוחד הקו הממושך והמושלם על המלה "high" – מסוג הרגעים שגורמים לנשימה להעתק מרוב התפעלות.

נחת רבה יותר ניתן היה לרוות מהאנסמבל הקולי החדש, שלאורך שתי היצירות הבריק בעקביות בשירה שקופה ובהירה. במקומות מסוימים – "Then lift up your voices"; לחישות הבאסים החרישיות 'ססיליה' שחתמו את יצירתו של פרסל; "From harmony" – הצטיינה הופעת ההרכב במידה כזו, שעוררה צער על כי לא השתתף בשירת "משיח" שביצעה הבארוקדה בחודש שעבר.

על רקע פריחת סצינת המוזיקה המוקדמת בארץ, מותר להלין על שהכלים המודרניים של הקאמרטה לא מסוגלים להעניק למוזיקה של פרסל והנדל את הגוון הנכון; אך יותר מהחתירה לאותנטיות, חשובה רוח הדברים – ומהיבט זה היתה הקאמרטה משכמה ומעלה. על פי רוב, ביצירות קוליות הזמרים מושכים את מרבית תשומת הלב, והנה ביצירה המדוברת של הנדל קיימות כמה וכמה הזדמנויות פז עבור הנגנים, ואלה ניצלו אותן כיאות והאפילו על השירה: הבולטים ביותר היו הצ'לן צבי אורליאנסקי והחלילנית אסתי רופא, שניהם בהופעה מהפנטת, אפילו מצמררת ביופיה; טובים מאד היו גם דימה לויטס (חצוצרה), איריס גלוברזון הירש (עוגב / צ'מבלו) וקרן פנפימון זהבי (טימפני).

לסיכום – קונצרט של הנאה צרופה, או לפחות מאד קרוב לכך, ובעיקר מפיח תקווה רבה לקראת המשך העונה של הקאמרטה. התכנית הבאה של התזמורת (12-19 בינואר) תציג את הבולטים שבמלחיני ארה"ב במאה הקודמת, והעוקבת (28.1-5.2) מסקרנת לא פחות – האופרה "אורפאו ואאורידיצ'ה" של גלוק. יש למה לחכות.

"מזמור לאלת המוזיקה": הקאמרטה בניצוח אבנר בירון. ניית'ן וייל – טנור; אלינור רולף ג'ונסון, שמרית ציפורן – סופרן; סיגל חביב – אלט; גיא פלץ – באס; האנסמבל הקולי החדש. היידן – סימפוניה מס' 49. פרסל – אודה לססיליה הקדושה (z 339). הנדל – אודה לססיליה הקדושה. מוזיאון ת"א, 5.1.13

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: