music4awhile

ראשי » Uncategorized » מחושך לאור גדול

מחושך לאור גדול

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

חיבור מעניין בין הווה לעבר שנופל בפרטים הטכניים / צבי נתנאל

התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור מבצעת העונה את מחזור תשע הסימפוניות של בטהובן. בקונצרט הנוכחי צומדו יחדיו הסימפוניה התשיעית יחד עם "בשולי הלילה II" מאת ברנר פוקרול (Bernard Focroulle), חיבור שאינו מובן מאליו בנוף המקומי. התימה המחברת בין היצירות – המעבר מחושך לאור וממאבק לנצחון, חיבור אקטואלי עם צאת חג החנוכה ובימים שבהם השיח נסוב על סוף העולם הקרב ובא. הביטוי המושלם לכך נמצא ב"אודה לשמחה" מאת שילר החותמת את הסימפוניה התשיעית, המעלה על נס את גדלות הרוח, האמונה באלוהים, בטבע ובאחווה בין בני האדם.

"בשולי הלילה II" הינו מחזור של שישה שירים לקול ולתזמורת, על-פי טקסטים של ריינר מריה רילקה. לחובבי המוזיקה המוקדמת מוכר פוקרול (נ. 1953) מפועלו כנגן עוגב, אך בצד זה הוא גם מלחין פורה, ואף מנהל מוזיקלי בבתי אופרה ובפסטיבלים. במאמר הקצר בתכניה לא נכתב אודותיו דבר, ודברי ההסבר על היצירה קצרים וכלליים מאוד. למעשה, המאמר הוא תרגום מקוצר מתוך התכניה של השמעת היצירה בבריסל ב- 2011 (חיפוש בגוגל מעלה על נקלה את הקובץ במלואו). מילא זאת, אך שלא כמו בתכניה המקורית, כאן לא צורפו מילות השירים, אלא רק ההסברים האסוציאטיביים אודותם והתיאור התזמורתי. שפתו של רילקה עשירה וסבוכה, ואינה קלה לתרגום, ואף על פי כן – איך אמור הקהל להבין את מה ששומעות אזניו? לא זו הדרך לקרב את הקהל המקומי למוזיקה בת זמננו.

בהיעדר יכולת מלאה לעקוב אחר היצירה, ומכיוון שממילא מדובר בשמיעה ראשונה, ההתרשמות, אם כן, היא אינטואיטיבית. ראשית דבר, המוזיקה יפה להפליא, קאמרית במידה רבה, למרות התזמורת הגדולה הדרושה לביצוע. פוקרול מחלק קטעי סולו ביד רחבה, ובכך ניתנה לנגני התזמורת הזדמנות להוכיח את הצטיינותם, במיוחד הכנרת הראשונה ג'ני הוניגן, שביצעה בצליל עמוק ועשיר את השיר השלישי, המשופע מצלולים מרתקים, ומשרה אוירה לילית. בשיר הרביעי, היפה מכולם, הלילה מפנה את מקומו ליום בפתיחה מרהיבה המזכירה התפזרות ערפילים. הקווים נעשים מלודיים והטונליות מתייצבת. מתוך התכניה: "המשורר שר במלוא גרון את אהבתו לחיים ולטבע". הסופרן אנסטסיה קלוואן היתה במיטבה בשירה מצוינת בקול צלול וזורח, תוך שליטה מעולה בכל הטווח הקולי. על אף הביצוע המרשים, הקהל קיבל את היצירה בקרירות אופיינית למוזיקה מודרנית / לא מוכרת, ולתחושתי להעדר הטקסט מול העיניים יש חלק בכך.

בחלק השני בוצעה הסימפוניה התשיעית של בטהובן. שזלן הציג פרשנות יפה לסימפוניה: נינוחה, ממוקדת, לא מהפכנית בשום צורה. ניכרה בחירה מושכלת של טמפי, ובעיקר בהירות מירבית בין חלקי התזמורת, כך שכלי הנשיפה לא טבעו בים המיתרים. האתגר הגדול ביותר, לטעמי, בביצוע הסימפוניה התשיעית, הוא הפרק הראשון. הקווים בו קצרים והוא משופע במקצבים מנוקדים מה שמעניק לו אופי פרגמנטלי. המאבק השכיח ביצירותיו של בטהובן מובא כאן במלוא עצמתו: המאבק בין מז'ור למינור ובין פרגמנט לקו מלודי. התזמורת לא הצטיינה בביצוע הפרק הראשון: שתי סקציות הכינורות לא נשמעו אחידות, והצליל שעלה מהן היה חסר חן, חסר ברק ולאה מבחינת הארטיקולציה, זאת בשעה שכלי הנשיפה הצטיינו בצליל מרהיב, דיוק ריתמי וגמישות ארטיקולטיבית. בפרק השני חל שיפור ניכר, והכינורות התעוררו לחיים. הטריו היה מצוין, פשוטו כמשמעו. שבחים לנגני הקרן והבאסון המצויינים.

בפרק השלישי בטהובן פותח בפנינו את שערי השמיים: המשפטים הקצרים, המקוטעים והמנוקדים מפנים את מקומם לקווים הארוכים ולמלודיה היפייפיה. כלי הקשת זהרו ממש בפרק זה והשכילו להפיק את ליבת הצליל. הדו שיח בין הסקציות היה מושלם; האקורדים – חריפים בנקיונם.

שלא כמקובל, המקהלה עלתה לבמה רק בתום הפרק השלישי. הצרמוניה הממושכת הכרוכה בכך גרמה לניתוק הקשר והקשב בין חלקי הסימפוניה. אם בכל העולם מקהלה יכולה לשבת על הבמה במשך 60 דקות, זה אפשרי גם במזרח התיכון.

הפרק הרביעי נפתח באזכורים לנושאי שלושת הפרקים הקודמים, כשהצ'לי מנסים לדחות את החומר המוזיקלי הישן לטובת קו חדש. התיאור ההולם לנגינה אמש הוא "שירת הצ'לו". שזלן הוביל את הנגנים לבניית קו יפהפה בצליל עמוק ומלטף שהכין היטב את הכרזתו המרשימה של הבאס. ארבעת הסולנים, אף שכולם מטובי הזמרים שלנו, לא היו אחידים. מול הדומיננטיות הדרמטית של ולדימיר בראון וגיא מנהיים (זה האחרון מוכיח שוב שהוא ראוי לתפקידים ראשיים) נמצאו שתי הסולניות בעמדת נחיתות, במיוחד הסופרן עידית זמיר שהתקשתה לבלוט ולהמריא אל-על בקו חוצה חמשות, ולא הצליחה להתרומם מעל האנסמבל כנדרש. האקוסטיקה הבעייתית של המשכן גרמה למקהלה הגדולה להישמע כמו ממרחק רב הרבה יותר, אך מתוך שלא לשמה בא לשמה, והסמיכות האקוסטית גרמה למקהלה להישמע אחידה בכל הסקציות, ותפקיד הסופרן שלעיתים קרובות נשמע צעקני, הושר בנועם ובנחת. ניכר שהמקהלה הוכנה היטב, והסימפוניה הסתיימה בתרועה רמה וגרמה להתרוממות רוח.

פוקרול: "בשולי הלילה"; בטהובן: סימפוניה מס' 9. אנסטסיה קלוואן (סופרן), עידית זמיר (סופרן), איילה צימבלר (מצו-סופרן), גיא מנהיים (טנור), ולדימיר בראון (באס), מקהלת הקיבוץ הארצי, מקהלת האקדמיה למוזיקה בירושלים, התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור. מנצח: פרדריק שזלן. יום ד', 19.12.2012, המשכן לאמנויות הבמה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: